~ככה זה כשחיים בבועה~

הוא פתח את עיניו לאט,הסתכל על השעון הגדול שהיה תלוי על הקיר הלבן,השעה רק שש וחצי,והיום יום שבת,אולי אני ארגן התנחלות קטנה אצלי חשב לעצמו..

הוא שם מוזיקה בפול ווליום והלך להתקלח,להירגע,לשכוח.

-מהצד של לוסי-

"..כשקמתי היום בבוקר,אף אחד לא היה בבית,לא אחי ולא הורי..ניסית להתקשר אילהם,אך הם לא ענו.."רשמה לוסי ביומנה סיימון,והלכה להכין לעצמה קפה.

השעה הייתה כבר תשע ועשרים כאשר הטלפון בביתה של לוסי צילצל..

"הלו"נשמע קול מבעד לשפופרת.

"הלו,מי זה?.."ענתה לוסי בקול חלוש..

"היי לוס,זה נדב..האמ.."אמר בקול בטוח אך בפנים הוא הרגיש כ''כ חלש ומפוחד.

"הו היי,לא זיהיתי אותך,רצית משהו..?"אמרה לוסי עם חצי חיוך ודמעה שמאיימת לפרוץ.

"כן,תקשיבי הרי מחר לא לומדים אז היום בשמונה וחצי יש התנחלות אצלי,ורציתי לשאול אם תבואי.."אמר בלי נשימה אחת,פחד שתנתק.

לוסי רצתה לצעוק מרוב האושר והשמחה שהצטברו,אך במקום זה ענתה "אני אראה,מי עוד באה?"מטומטמת,מטומטמת מטומטמת,עכשיו הוא יחשוב שאת לא רוצה,או שונאת אותו,פשוט טיפשה חשב לעצמה ברגע שענתה לנדב.

"אני מנחש שמיכל תבוא,ובטח גם שני וגלי איתה.."אמר,ונהנח.

"אז אני אדבר עם מיכל ואני אודיע לך,אוקיי?.."אמרה לוסי,היא שנאה את שני וגלי,היא שנאה אותן בכל ליבה.

"אחלה,תתקשרי עוד שעה ככה,כדי שאני אדע.."

"אין בעיות,ביי נדב.."אמרה וניתקה לפני שיספיק לענות לה.

-מהצד של נדב-

"אין בעיות,ביי נדב.."אמרה וניתקה,לא הספקתי להוציא מילה מהפה,לא ביי,ולא מחמאה קטנה..רק שתקתי והחזקתי את השפורפרת למשך 2 דקות נוספות,חושב שאולי תשוב..

בדרכו לסופר,כדי לקנות אוכל ושתייה לערב,פגש ברון,שעמד שם וחיכה לאוטובוס בתחנה..

"היי רון,מה אתה עושה פה?.."שאל נדב..

"היי,אני נוסע הביתה,הייתי אצל שני,הכנו את השיעורים במתמטיקה"אמר רון,וחייך חיוך קטן,שנראה חשוד בעייני נדב..

"הא כן.."נזכר רון.."היום בשמונה וחצי אצלי,אני מארגן מסיבה קטנה,ורציתי לשאול אם אתה יכול לעשות לי טובה?"שאל נדב,את החלק האחרון שאל בהיסוס.

"האמ,ברור אחי,כל דבר שתבקש"אמר רון,עדיין נזכר בכל מה שקרה בביתה של שני.

"אתה יכול לנסות לשכנע את לוסי לבוא,כשדיברתי איתה,זה היה נשמע שהיא לא תבוא,וממש הייתי רוצה שהיא תבוא"אמר מהר,בבטיחון,אך בו זמנית הרגישה צביטה בלב.

"ברור,אל תדאג היום בשמונה וחצי אתה תראה אותה.."אמר ועלה לאוטובוס שהגיע באותו הרגע..

הדלת של האוטובוס נסגרה,ושניהם היו מרוצים עד השמיים,כל אחד מהדברים הנפלאים שעלו במוחם.

הפלאפון של לוסי צילצל בדיוק בשעה שבע,וכאשר היא ענתה...

-נו איך?אהבתם?DD:-