~ככה זה כשחיים בבועה~

עולם מלא ברגשות,אכזבות,שקרים ואהבות.

פליטת פה,בליעת הברה,ניתנת יחס,פגיעה עצמית.

עקירת לב,נפילה לתהום,בכי בלילות,חיוך מזוייף בימים.

עולם מלא בנפשות אבודות,מלא בפחד,כעס..זיוף.

על הכף מוטלות,מצד אחד הבגידות מצד שני הזכרונות.

בעולם שהכל בו כבר מת,התעוררת לחיים חדשים ישנים.

פתיחת דף חדש,סגירת מעגל,הכל תלוי בי,בך,בשנינו.

בעולם מלא בעשן אפור מאהבה,מתקשה לנשום,

נחנקת.

מנסה לפתוח את עייני,והדמעות משתלטות,

בוכה.

מנסה לחייך גם כשאין שום מוצא,אך החיוך..

נמחק.

בלית ברירה ממשיכה לנשום,ממשיכה לחיות..

ממשיכה לחשוב עלייך נפלאות,גם כשזה כבר לא נכון,

גם כשאני מגלה שאין לי סיבה לרצות אותך,לרצות את זה.

לוקחת את כדורי הזכרונות שמתגלגלים להם במסדרון.

מסתכלת,בוחנת,כשאני מוצאת אחד טוב,מנפצת אותו לשניים,

ואת הרעים? לוקחת ושמה במגירה.

כותבת לך את המכתב שלעולם לא תקבל.

רוצה שתדע מילים בלי הסבר למה שקרה.

שום קשקוש,בשום צבע ורצון לא יעזור לך הפעם.

שום מתנה בעלת ערך לא תחבר את ליבי לשלם.

כי מרוב הפציעות,הרסיסים קטנים,מחליקים לך מהידיים,

מסתכל עליי מאוכזב,רוצה לעזור..לא יודע איך.

בעודי מדממת על הרצפה,מנסה לעזור,אך לזה אין עדיין מרפא.

רק רציתי להגיד,כשאהיה בעולם הבא,אשמור עלייך,כך שלא תצטרך לפגוש בי שוב.

*מסתכלת בראי,ולא רואה את עצמי,כנראה כבר הלכתי,אבל איני רוצה להיות תקועה פה,רוצה לעזוב,אני יודעת שנשארו לי עוד הרבה דברים לעשות,משימות להשלים,אבל את זה תצטרך אתה כבר לעשות,נתתי לך את לבי,כעת הוא בידייך,אומנם שבור לרסיסים,אבל הוא אצלך,ואל תתן אותו לאף אחד.*