~ככה זה כשחיים בבועה~

-מהיומיום-

ראיתי את הסרט בקול גדול,ודמאיט,לא הפסקתי לבכות,גם הזסיפור עצמו עצוב,וגם אני אני מאוהבת בשחקן הראשי.הוא כזה סקסי >:

ועכשיו יש שיר שאני לא מפסיק לשמוע מהסרט^^

אז..כתבתי משהו נחמד..תהנו[:

וזה לא אמור להיות כ''כ יפה וזה,רק כתוב.

סידרתי אותם לפי הסדר,אדום,כתום,צהוב,ירוק,תכלת,כחול,סגול,סגול בהיר,וורוד.

לקחתי אחד אחד ועשיתי קו.

זה יצא צבעוני,מאד.

ציירתי פרחים,לבבות,וזוג מתנשק.

ואז רק הבנתי,בחיים לא יהיה לי את זה.

לא יהיה צבעוני ושמח.

לא יהיו פרחים ולבבות באוויר.

ולא יהיה לי אותך,להתנשק איתך,לגעת בך,להיות איתך.

וזה מוזר,כי רוב הזמן אני מציירת דברים מוחשיים,נו אתה יודע,כאלה שקרו או קורים.

לקחתי את הציור,והדבקתי על הארון,שמלא צבעים,שמחה,קישקושים,ובעיקר?אהבה.

אני אוהבת את איך שעיצבתי את הארון,ככה כל פעם שעצוב?אני מתסתכלת,נזכרת.

נזכרת בכולם,כמה כיף היה עם כל אחד ואחד מהם,כמה נשיקות וחיבוקים ואמירות כ''כ מחממות לב.

ועכשיו מה אני בשבילם?זונה.

אבל הם לא חשובים,אני לא חשובה,אף אחד לא חשוב.

חוץ ממך כמובן..אתה,הילד,אותו "האחד".

ולא המרחק זה מה שמפריד בנינו,כי שנינו יכולים להגיע.

אלא אנחנו,האהבה בבנינו,היא רעה,לא טובה.

אבל אני אמשיך לאהוב אותך ילד,כי אתה מי שאני רוצה,ומחפשת.

ותעשו לי טובה,חיפשתי אותך שנים,וכשמצאתי?אני לא יכולה להיות איתך?

חזרתי לעיפרונות,מסודרים יפה,בשורה צבעונית.

האדום כ''כ רחוק מהכחול..כ''כ רחוק.

חזרתי לצייר,והפסקתי לחשוב.

-3>-