 כינוי:
the_everlasting בת: 32 ICQ: 450765749  תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
no more!
שמתי לב לדבר מוזר. הרבה אנשים שמסביבי הם בעלי אופי שתלטני (ככה כותבים את זה?). חלקם לא מנסים לכפות עליי את התכונה הזאת, וחלקם כן. אני אדבר על הסוג השני.
כל אחד אוהב שלטון, אין מה לעשות. ככה זה אצל בני אדם. כל אחד אוהב להרגיש עליונות על פני כולם. אבל יש את האנשים האלה שהתכונה הזאת כל כך שולטת בהם, ואין להם לאן להפנות אותה כדי שהיא תתרום לאנושות (XD), שכשפיתאום יש להם חבר/ה קרוב/ה חדש/ה הם מנסים להשטלת עליהם. עד לא מזמן (לפני שנה בערך), כשעדיין הייתי בת 16 ולמרות הרבה ניסיון מר בחיי, עדיין נישארה לי טיפת תמימות ואז לא ראיתי את הדברים כמו שאני רואה אותם עכשיו.
שמתי לב, שהייתה לי חברה קרובה חדשה תמיד הייתי לא ה"חברה שלה", אלא ה"צל" של אותה חברה. תמיד הייתי נישאר מאחור. וכל אחת ניסתה לכפות עליי את ה"שלטון" שלה עליי. אולי בהתחלה, כשעדיין לא הייתי רואה את הדברים כמו הם, זה היה עובד. אבל אחר כך היה מסתבר שאני לא כזאת חלשת אופי כמו שהייתי ניראת, ולא הייתי מוכנה להפוך לסמרטוט של מישהי. כנראה זאת הסיבה שהחברה הכי טובה שלי הייתה ונישראת בת דודתי. למה? כי אף אחת מאיתנו לא מנסה לכפות על השניה שום דבר. אנחנו שוות!.
אחרי שהבנתי את הבעיה, אני לא נותנת לאף אחד לעשות את זה. לא מוכנה לשמוע מ"חברות" כאלה השפלות לכיווני וזלזול.
חפשו לכם קורבן אחר! :)
GOOD LUCK.
| |
חירטוטיידה
קודם כל אני רוצה לברך אותנו, הבנות עפ היום האישה הבינלאומי! שנהיה תמיד יפות, מצליחות, חכמות (מה שלא חסר לנו, אך עדיין :P ), אוהבות ונאהבות!!!!... בקיצור- בנות לשלטווווןןןןן!!!!!! =)
אני בנאדם עצלן. ואני מודעת לכך. אני פשוט יכולה מהרגע שבו קמתי לאור יום חדש עד תומו לשבת על הנקודה החמישית של גוף האדם ולא לעשות כלום. יותר נכון לשבת במחשב. אבל עדיין-לא לעשות כלום. שהיותי במחשב מסתכם במעט דברים-פלייר המופעל 24 שעות ביממה (או לפחות באותן שעות בהן אני בבית)ולא משנה אם זה מוזיקה או סרטים, ואינטרנט ששוב, מסתכם במס' אתרים - פייסבוק, האנאלוג הרוסי של פייסבוק (ו-קונטאקטי), creative journal, מיילים (יש לי שניים).
פעם, באחד הימים החופשיים שלי, הגעתי לרגע שיא שבו אמרתי *בדרמטיות* "זהו, נמאס לי!!! אי אפשר ככה יותר. מהיום אני מחייבת את עצמי לעשות כל יום משהו! לא משנה מה-העיקר שאני ארגיש טוב עם עצמי על זה שלא בזבזתי עוד יום בחיי לשווא". עד עכשיו (טפו-טפו-טפו, old habits die hard) זה עובד.
בגלל שהשכבה שלנו נסעה השבוע לגדנ"ע, יש לי שבוע חופשי ואני בחיפוש היפראקטיבי אחר עיסוקים אפשריים.
כבר יום שני ברצף אני נמצאת בעטרף של ניקיון. במיוחד של החדר שלי. אל תחשבו לא נכון- אני לא חולת ניקיון או משהו וזה שאני מקדישה לפעילות הלא קלה הזאת כבר יומיים זה בשל העובדה שהחדר שלי ממש מוזנח. בזכות הניקיון מצאתי הרבה דברים ששחכתי על קיומם!!! הארון שלי, לצלילי ראמשטיין, עבר סלקציה אכזרית ביותר וזה עזר לי לבנות תמונה ברורה של מה אני באמת צריכה לקנות.
ולאחר חירטוטיידה הזו נעבור לדברים קצת יותר רציניים!
1) לפני שעה בערך נודע לי שהחבר היקר שלי קיבל יום ביציאה. כלומר, אחרי שבועיים שלא ראיתי אותו, במקום לצאת,כרגיל,ביום חמישי הוא יוצא בשישי... שזה אומר שאחרי פרק זמן כה ארוך שלא התראנו, נראה אחד את השניה רק יום וחצי!.. זו הייתה פרה-היסטוריה לקטע הרציני.
אחרי שנודע לי הדבר הייתי מוכנה להרביץ לו *כי באמת, כאילו הוא לא ידע שלשקר למפקד לא ייגמר בטוב!*...... כבר חשבתי על כל דרך אפשרית להתנקם בו!. אבללל, קיבלתי ממנו טלפון. שוב. הוא דיבר בשקט (מסתבר כי כולם ישנו מסביבו) ומשהו בקולו היה לא בסדר. המשהו הזה גרם לי לשכוח מכל הנקמות שלי שכבר פינטזתי עליהן. אחרי שהוא אמר לי שעצוב לו, ושהוא מצטער על מה שעשה ושהוא אוהב אותי מאוד ואני יודעת על כך, כבר לא יכולתי לחשוב על משהו חוץ מלהביא לו חיבוק ולא לעזוב. אך עדיין לא הבנתי מה זה ה"משהו" הזה בקולו. ואז נודע הדבר. הוא בכה! באותו רגע הדבר היחיד שרציתי זה להיות לידו. וזה כל כך קשה כשיודעים שזה בלתי אפשרי ברגע זה. ואחרי כמה דקות התפלאתי (כמו כל פעם מחדש) עד כמה אפשר להיות אופטימי בכל מצב!. אחח... שיבוא כבר שישי!!!!!!!
2) ביולי אני נוסעת, אחרי 7 שנים, לארץ המולדת שלי, בלורוסיה. לבינתיים אני אוספת מידע מאבי היקר ומחברתיי עם מה אני הולכת להתמודד שם. כלומר, אבא שלי סיפק לי מידע חיוני על סבתא, שלפי התחזית יהיה לי קשה איתה. למה? כי ישראל, לעומת בלורוסיה, היא ארץ חופשיה יותר. פה העברתי את גיל ההתבגרות שלי, פה גיבשתי את הזהות שלי. אני אישיות, יש לי דעה ואני לא מפחדת להגות אותה. אני לא נסחפת אחרי ההדר, כי זה לא מעניין ולא חיוני כלל. בקיצור, סבתא שלי, מסתבר, לא מקבלת אנשים שלא חושבים כמו כולם, שיש להם דעה. נישמע מוזר אבל כן, זה מה שיש.
בנוסף לכך, גיליתי שתופעה הזאת היא לא רק אצל סבתא שלי אלא בבלורוסיה לא אוהבים אנשים שהם לא_כמו_כולם. כך יצא שהצטרכתי להתבגר בגיל מוקדם. בערך אחרי שההורים שלי התגרשו. אמי היקרה תמיד דיברה איתי כמו עם ילדה גדולה ולכן גם צורת המחשבה שלי היא בוגרת לגילי *את זה לא אני אמרתי, את זה כולם אומרים, כולל את הוריי*. אני לא יכולה לעשות עם זה כלום. זה לא משהו שאני עושה בכוונה, זה חלק בלתי נפרד ממני. ומסתבר, שבבלורוסיה דבר כזה נחשב ל"סנוביזם". דבר זה נודע לי אחרי שיחה עם חברתי מבלרוסיה בת ה19, שפיתאום, בלי הודעה מוקדמת פלטה לי משהו בסגנון: "את יודעת מה? אני לא יודעת אך בישראל מקובל לדבר בין חבר'ה אבל את פרינציפיאליסטית וסנובית! אצלינו זה לא מקובל", אני באי הבנה מה עשיתי, ומה גרם לה לחשוב ככה (כי אני מדברת איתה בדיוק כמו עם כל אחד אחר) התחלתי לשאול מה_מי_מו אך לא קיבלתי תשובה ברורה. אחרי סקר קצר בין חבריי הבלורוסים הסתבר לי שבבלורוסיה בני 17 לא חושבים ככה. וזה שאני מביע את דעותיי שהם לא לגילי (לפי החשיבה שלהם) זה אומר שאני סנובית וסתם רוצה להראות יותר חכמה מכולם.
שורה תחתונה-ניראה לי שנסיעה של שלושה שבועות שאמורה להיות כייפית,מלאת ריגושים,הרפתקאות ונוסטלגיות תהפוך לסיוט אחד גדול. שם לא מקבלים ,פה לא מקבלים, זה לא ככה, את לא כמו שצריך... מה ניסגר?!#$%#^^ כל כך בא לי לצעוק "אנשים! צאו מהאטימות!!! אתם לא רובוטים כדי להיות הקופיה המושלמת של חברכם!!! תתחילו להפעיל את השכל ולמרוד בשלטון שכופה עליכם את המונוטומיה הזו!. פאק!". אך כמובן, כמה שלא תנסה לעורר את אותם אנשים הם לא יעשו דבר, כי כנראה ככה יותר קל לחיות - לפי מערכת מסודרת שמכתיבה לך את החיים ואת ה"אישיות" שלך. ומי שמנסה להיות קצת, טיפה שונה מאותם רובוטים הסובבים אותו-מטפלים בו מיידית והוא הופך להיות אחד מהם. אם בכלל ישנו.
טוב, יהיה בסדר :) נהיה אופטימים, אולי זה יעבוד.
CYA ;)
| |
New Beginning
אחח.. ההרגשה של התחלה חדשה!
החלטתי להתחיל מחדש את הבלוג כי את הישן הזנחתי, וגם הרבה דברים השתנו, כולל אותי.
so.. let me introduce myself:
קוראים לי אלסיה, אני בת 17, לומדת בי"ב בכיתה עיונית ומתגברת 3 מקצועות: מדעי החברה, פילוסופיה ורוסית. וכן, אני אוהבת את זה.
במקור אני מבלורוסיה ועליתי לארץ לפני 7 שנים (בזה אני מנסה לכפר על דיקדוק לא מושלם ושפה לא גבוהה  ).
יש לי חבר שאני מאוד אוהבת אותו ואנחנו 8 חודשים ביחד :) *כל הכבוד לנו חיחיחי*
בשעות הפנאי אני מנסה ללמוד לנגן על גיטרה/אורגן, אובססיבית למוזיקה ולסרטים *ולשוקולד ול...טוב..את זה אתם יכולים לקרוא ברשימה תואמת שבצד*.
בעתיד אני רוצה להתעסק בפסיכולוגיה *ומוזיקה.. וצילום.. *.
שואפת למימוש עצמי בכל תחום אפשרי :)
פה אני כנראה אסיים.
CYA ;)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
