עוד פעם חוזר לו אותו היום.
אותו היום שהכל ניראה כלכך אפור, כלכך עצוב ואפל.
כל ערוצי הטלוויזיה, או לא משדרים בכלל או משדרים תכניות הקשורות לכך.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
שישה מליון יהודים נהרגו במחנות עבודה רבים ברחבי גרמניה ושוויץ.
נורא,
פשוט נורא. אינלי מה להגיד.
לא, בעצם ישלי 
כלכך הרבה יריות נורו, כלכך הרבה דמעות נזלו באותם ימים, שבועות, חודשים, שנים!
הנאצים הרגו מתינוקות עד קשישים שנים על גבי שנים!
"6 מליון יהודים נרצחו במשך 6 שנים.
מליון יהודים נרצחו בכל שנה
כ 83,000 נרצחים בכל חודש
בערך 2,800 נרצחו בכל יום.
בערך 120 נרצחו כל בכל שעה
שני אנשים נרצחו בכל דקה"
אני לא אומר כלום, לא אקלל ולא אשתמש במילות גנאי כלשהן, כי עשו להם שטיפת מוח, וכל כוונתם הייתה לשמור חייהם שלהם.
אבל..כל חייל הרג ברובה שלו לפחות עשרה אנשים.
מפחיד אותי האי-רגש הזה. אי התחושת אשם. אי הבושה שהם הסתכלו ליהודים בעיניים.
חוסר אנושיות
זה מה שהיה באותם הימים. כולם פחדו מהם. ברחובות הסתובבו חיילים-מפלצות- שיאיימו על כולם. לא רק יהודים, גם גרמנים רבים שהיו חפים מפשע.
הם הרגו את הגויים *כל האנשים הלא יהודיים* אשר הגנו ליהודים המסכנים, אשר הביאו להם מקום מסתור, מקום שינה..הם הביאו להם אוכל.
אני מבינה שהיה להם קשה לראות את האנשים הדקיקים שהסתובבו ברחוב, עם מעיל מלוכלך וקרוע עליו מתנוסס כוכב צהוב בוהק.
לבסוף, הרגו את כל האנשים בעלי הלב הרחב הזה.
גם שישה מליון יהודים הם הספיקו להרוג.
ולא היה להם בכלל אכפת!
לירות להם בראש, היה כמו משחק מחשב בישבילנו היום, תיק תק ונגמר עניין.
אני לא מבינה מה זה אמור היה להיות,
ועכשיו נגיע לנקודת הזעם בעלת ההכי תורפה בלב שלי,
אדולף היטלר 
ב30 לינואר ב1933, נולד לו שטן מתועב בשם, אדולף.
כמו שהרוב מכירים אותו..הוא נקרא לרוב בשם משפחתו, הילטר. אדולף היטלר.
איך יכול להיות שאדם כלכך, חכם. *כמו שקראתי בוויקידפיה*.
אדם חכם, ובעל ערך עצמי..בואו נגיד, די גבוהה, יכול לשנוא?!
אוקיי, הוא היה כמה פעמים בכלא. הוא עלה לשלטון של גרמניה בשלב כלשהו.
מה שאני אישית לא ממש הבנתי, איך הוא ישב בכלא ואחריי זה עלה לשלטון?! מה הם היו לגמרה מטומטמים באותו הזמן!?
מי שלא יודע למה הוא ישב בכלא, זה בגלל הראייה הפוליטית האישית שלו. כמו לנין וסטאלין.
רק בנינו - יצא מהם משהו טוב? -.-
אז כמו שאמרתי,
כמה שנאה יכולה להיות בתוך אדם אחד שראה את עצמו כלכך נחשב?
לדעתי, הוא פשוט לא יכל להתעלות על עצמו,
הוא ראה את היהודים מפוזרים ברחבי העולם, כלכך עשירים, כלכך מצליחים.
הקנאה אכלה אותו.
ומה הוא עשה? כמובן, התנפל על היחסית חלשים.
למה חלשים?
אומרים שהתאחדות מביאה לכוח, מה שלא הכי היה באותם השנים לעם שלנו.
כל היהודים היו מפוזרים בכל הארצות..שום קשר גדול במיוחד.
אל תגידו שלא היה לו כדאי להתנפל עלינו, אחד בכל כוח רב כלכך, על החלשים. פשוט בושה.
את השאר, אני לא אגיד. למה אני אתפרץ..יותר מידי.
או שיותר נכון, אשבור ת'מקלדת.
עכשיו, אני אשים פה כמה תמונות מהשואה. רק לזכר הימים ההם 
למרות שתמונה אחת - שווה אלף מילים. אני אפרט מעט..
ככה, הוציאו ילדים קטנים להורג. מול כל החברים שלהם, מול כל המשפחה שלהם.
הסבל הכי גדול הוא לראות את אחד הקרובים לך..מת.
זה רק אחד העינויים הקשים שעשו הנאצים האלה..לנו.
תיראו את זה..
למרות כל הקשיים, כל העינויים וכל הכאב הנורא הזה שהאנשים סבלו, הם אף פעם לא איבדו תקווה.
והאיש הזה..עד הדקה האחרונה שלו, התפלל. קיווה וחיכה לנס שיקרה.
-אני רק רוצה שתשימו לב, תיראו את החיילים הנאצים צוחקים ולועגים לו.
תיראו את הצורה בה הם מסתכלים על הגופות השוכבות לידם.
כואב לי, פשוט כואב.
אני, כאחות גדולה, לא יכולה לראות את אחותי הקטנה בוכה.
תתארו לעצמכם, מה מרגישה הילדה הזאת, או הילד..הוא כלכך רזה, שאני לא יודעת..
תארו לעצמכם מה מרגישה האחות הזאת,
כשהיא רואה את אחותה הקטנה, או אחיה הקטן, גוסס על ידיה.
איך אומרים?.. נושם את האוויר האחרון שנשאר בריאותיו.
תכירו,
זו היא הרכבת המובילה לגטו האושוויץ ובחזרה. ככה כל יום.
תוהים מה זה הדברים הכהים האלה ששוכבים בין השלג?
כן, בינגו..אלו הם גופות היהודים.
זהו מויישלה.
אל תצחקו, ככה קראו לו.
זה אותו הילד מהתמונה הראשונה, רק כאן,
אין משהו שיכול למשוך יותר צומת לב מהבעת פניו המפוחדת, המבקשת חסד, ניחום, סליחה..לא יודע למה, ואיך כל זה קורה לו.
פה, נשברתי. לא יכולתי יותר. בכיתי.
אני מתפלאת,
אתם רואים את זה?
האישה הקרובה ביותר למצלמה, מחייכת.
היא פשוט..מחייכת. משהו שהיה צריך לראות קצת יותר באותן תקופות.
חיוך.
למרות כל הקשיים, היהודים עדיין לא איבדו את העקרונות שלהם.
עדיין העבירו מכירות של ספרים, בגדים..כולם היו נגנבים מחוץ הגטו כמובן.
אך עדיין,
חוש המשא והמתן אף פעם לא אבד ליהודים 
היססתי פעמיים לפני שהעליתי ת'תמונה הזאת לפה.
תיראו, אני יודעת. זאת תמונה לא קלה, אבל מתישהו צריך יהיה לראות את כל זה.
כן, כל אלה למעלה, אלו גופות היהודים.
מסודרים בשורות, כמה אופיינו לנאצים..
תמיד ביחד.
נכון המושג פה-
'אנחנו ביחד בכל זה' אין מה להגיד. תמונה שאין פה מספיק מקום כדי לתאר אותה.
זוהי תמונה אחרונה של משפחה יהודית גדולה,
לפני שפילגו אותה ושלחו למחנות עבודה..
משם, הכל הולך כמו הסיפור הרגיל.
כאן, גם כאן לא יכולתי, נשברתי.
אפילו בגטו, שמרו על המצוות..והדליקו נרות בחג החנוכה.
אנשים הצליחו להעלות חיוך על הפנים..
עד כמה שזה מפתיע, זאת עובדה.
נכון שפשוט רוצים לצרוח ולקרוע?
איזה חיוך נורא יש לנאצית הזאת..
כמה סבל ועלבון ניראה מצב היהודי המסכן שחייב להביא את כל המסמכים המעידים על זהותו.
כמה עצוב..
לא אוסיף מילה.
יזכור עם ישראל את אותם הנשמות שנענו,שסבלו,שחרפו נפשם,יזכור!
יזכור עם ישראל, ולא ישכח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
3>mich