השעה 11:30 בלילה ואני מחטטת פה בבלוגים של אנשים..קצת ניראה משעמם אבל...
ניכנסתי לבלוגים של ליפני יותר משנה..והיו שם כל כך הרבה זיכרונות...כל כך הרבה דברים הישתנו במהלך כימעט שנתיים..ואני שואלת את עצמי לאן כל זה נעלם?
איך נתנו לדברים ליקרות דווקא בצורה הזאת שהחלטנו להיתרחק?
למרות שעכשיו היתבגרנו ונהיינו גדולים ומבוגרים יותר..אבל אני מיתגעגעת לזה כל כך...לצחוקים שהיו...אפילו אם לאנשים מסויימים זה לא היה מצחיק לי זאת הייתה הבדיחה הכי מצחיקה...האנשים שהיו לידי...אנשים שכבר לא נימצאים...הם הלכו...וזה עצוב..ובודד...
גאד.. אם אפשר היה להחזיר את זה..אם אפשר היה ליטעום מהטעם הזה שוב..אם אפשר היה לחזור לכיתה י'...הייתי משנה הרבה דברים...דברים שקרו לרעה אבל גם ההפך..דברים שקרו לטובה...
אני רואה את עצמי בתמונות של ליפני שנתיים ולא מזהה את עצמי, כאילו שעד עכשיו הייתה ילדה אחרת..ופיתאום היתעוררתי יום אחד וגיליתי שזאת אני סוף סוף..
למרות שעכשיו אין לי על מה להיתלונן יש לי משפחה נהדרת וחבר שאני אוהבת בכל ליבי...
אוהבת יותר מאשר את החיים שלי3>
אבל יודעים מה? דבר אחד עשו לי טוב כל האנשים האלה מהעבר..למדתי להכיר את עצמי יותר טוב..ולמדתי להכיר את האנשים שמיסביבי..אולי עכשיו כימעט ואף אחד מהם לא איתי..אבל מה כן? אני מוגנת, מוגנת מיפני כל הרוע שהיה לצידי ולא שמתי לב אליו.
אז היו החל מהתאריך ה 19.11 שיקרה עוד חצי שעה בערך, אני מתחילה בחיים חדשים, כל מה שקרה בעבר נישאר אך ורק בעבר, זה יהיה רק זיכרון כואב של העבר!
ואני רוצה להגיד תודה ותודה ענקית לאנשים שכן היו איתי , וכן תמכו בי ולא נתנו להישאר לבד, תודה לכם כולכם ואני מבטיחה לישמור עליכם כמו על האוצר הכי גדול.
חח זהו אני את שלי אמרתי, באמת שלא חשבתי שאני אכתוב דבר כזה, אבל ישנם הפתעות בחיים.
אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
