שנים שלא שמעתי שום דבר ממנה,
רק לפעמים ממרחקים דרישת שלום.
היא עסוקה מאוד והיא איננה
ובחיים החדשים שלה אין לי מקום.
פתאום מכתב, עכשיו היא אמא מסופקת
ומגרשת ענפים מתנועעים
והיא מוצאת מסדרונות של שקט,
בעיר שהיא מנזר או בית משוגעים.
בנית לך בית וחצבת אותו בנצח.
אני מכירה אותך מאדאם, לא מאתמול.
הכל נכון מאוד אבל בעצם,
יש לך חוזה עם מנהלת קרקס גדול.
ובשבילה את מתאמנת מרוכזת,
מוכרת שואו מן הדברים הכי כמוסים.
כי את ליצן את בולעת אש נועזת,
אשה מגומי שנולדה לקרקסים.
והם לוקחים את כל הטריקים שהמצאת
ואין שום רשת שתציל מי שמעז.
גם את יודעת מה מחיר הפירואט
שאת עושה שם, את עושה שם
שמה למעלה בטרפז.
לכי חפשי את אלוהים כל סוף שבוע
ותתרפקי על קיר מאבן ששומר פתקים.
בסך הכל את ילד שנשאר פגוע,
נרגעת רק כשהאורות סביבך דולקים.
בנית לך בית וחצבת אותו בנצח.
אני מכירה אותך מאדאם, לא מאתמול.
הכל נכון מאוד אבל בעצם,
יש לך חוזה עם מנהלת קרקס גדול.
אני נשארת פה לא החלפתי כתובת.
והחיים שלי ראי סדוק ומעושן.
כשתחפשי מקלט ממה שאת אוהבת,
אני אהיה כאן על הגשר הישן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
