מה אם החיים לא היו ורודים?
|
| 2/2009
 יום שישי ה-13!!!!!
פעם אחת הייתי ילדה...
קראו לי דנה.
אהבתי מאוד לשחק בפלייסטישן ולראות סרטי אימה,
במיוחד אהבתי את "הצעקה"...
לאח שלי קראו מני, היו לי שני הורים נפלאים, היה לי כלב.. חיים יפים לא?
בבית שלנו, בחצר האחורית, היה מחסן. ההורים שלנו אסרו עלינו להיכנס אליו - אי פעם בחיינו.
דבר מה נורא יקרה לנו. הכל ישתנה....
ואני ואחי ידענו, ונזהרנו. וניסינו,לא להיכנס.
למרות הסקרנות.
ידענו שזה יגמר רע, רע מאוד.
ובמשך כל שנות הילדות שלי המחסן היה נעול על מפתח .
(רחל: אני מפחדת! אולי נפסיק?
שחר: אי אפשר להפסיק עכשיו! רק התחלנו!!!)..
כשעליתי לכיתה ז, החיים שלי התחילו להשתנות.
הכלב שלי מת מכלבת.
התאבלנו עליו קשות, ובעיקר אחי הקטן שהיה אז בן 5..
אבא שלי התגרש מאמי וטס לחיות בארצות הברית.
נשארנו שלושתינו, עצובים וכואבים.
היה לי קשה, אך המשכתי בחיי.
הבית ספר היה רע, החיים היו קשים, הייתי מדוכאת.
יום יום הייתי נשכבת על המיטה ותוהה מה יש במחסן.
התאריך היה ה12 בפברואר, יום חמישי, זהו היום בו החלטתי לעשות מעשה נועז.
הלכתי לישון, במחשבה שמחר זה יקרה...
הייתי סקרנית. מה כבר יקרה לי????
אז לקחתי פנס, ופלאפון ליתר בטחון, והלכתי לכיוון המחסן. איש לא היה בבית.
המפתח היה מוחבא, אך אני גיליתי את המחבוא שלו. פעם, כשאמי דיברה על כך עם אבי בטלפון והייתה מאוד נרגשת ומפוחדת.
לקחתי נשימה עמוקה, והדלת נפתחה.
צעדתי פנימה. היה חושך מוחלט. כבר חשבתי לצאת משם, אך הדלת נטרקה באופן מפתיע...
בהההההה!
פתאום שמעתי את הכלב שלי נובח.
אבל הוא מת ,לא?
הדלקתי את הפנס, אך הוא לא עבד. הפלאפון נעלם.
צעדתי פנימה....
פתאום שמעתי רעש מפחיד!!!
וראיתי את אמי ואחי מוטלים על הרצפה, שוטטי דם!!!!!!
צרחתי.
ואז הכל נעלם.
והכל נגמר.
התעוררתי כעבור 12 שנים.,
עכשיו קוראים לי עדנה.
אין לי אח.
אמא שלי נמצאת רחוק, במרכז שיקום בצפון.
החיים שלי השתנו..
אני מדוכאת.
יותר מקודם.
אז אם פעם אחת , משהו מסקרן אתכם ואתם חייבים לעשות אותו,
רק אל תעשו אותו-
ביום שישי ה-13!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
סוף.
תודה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LioRachel