שאלוםם..
פתחתי ת'בלוג כדי שיהיה לי מקום לכתוב בו,
מקום שאני יכולה לכתוב מה שאני מרגישה,
מה שאני רוצה,
פשוט הכל,
בלי שיצחקו עלי,
בלי שאני ארגיש מטופשת..
אני מקווה שהגעתי למקום הנכון,
הפעם.
שנתיים.
שנתיים ושעתיים ועשרים ואחת דקות ליתר דיוק. (נכון לעכשיו, 13:51)
זה הזמן שעבר מאז שזה נכתב.
כלכך הרבה זמן.
כלכך הרבה דברים.
רגשות, רגעים.
כלכך הרבה עבר עלי מאז.
השתניתי, התבגרתי, גדלתי, למדתי, שמחתי, התעצבתי.
אבל עמוק בפנים, אני אותה ילדה.
האנשים שאהבתי בכל הזמן הזה נשארו בליבי. אני לא אוהבת אותם יותר, אבל יש להם שם פינה קטנה.
האירועים שעברתי שמורים בזכרוני. מכאיבים ומשמחים ביחד, מנסים להישכח אך להישאר במקום.
החברים שהיו לי לא השתנו בהרבה. חברים או לא, אני לא יודעת, הם עדיין נמצאים פה קרוב.
2007-2008-2009
שלוש שנים שמתוכן שנתיים של כתיבה פה.
שלושת שנות חטיבת הביניים, שאוטוטו נגמרת.
את הכתיבה התחלתי במחצית השנייה של כיתה ז'.
המחצית הטובה של כיתה ז'.
לפחות עד שהיא נגמרה.
עם סוף השנה הגיע גם סוף השמחה. אפילו שהיא תמיד הייתה איפשהו, היא יצאה לעיתים רחוקות.
כיתה ח' כולם עברה עלי בכתיבה פה.
בפריקת תסכולים ובשמחה על רגעים קטנים כמעט בלתי נראים.
כיתה ח' הייתה שנת זוועתית.
שנה של צביעות, של שקרים, של העמדות פנים ושל הרבה בכי.
כיתה ט', שאוטוטו נגמרת, ובה כתבתי לעיתים רחוקות יחסית.
היא התחילה בעצב מעורב בשמחה, דבר לא מוחלט.
פעם הייתי עצובה וכועסת, ופעם שמחה ומאושרת.
הרגעים של העצב הובילו אותי לרגעי השמחה ועזרו לי בהחלטות והבנות.
במבט לאחור על שלושת השנים האלה אני רואה כמה השתנתי,
אני רואה כמה עברתי, וכמה למדתי.
אני רואה את העצב שהוביל לשמחה,
ועם כל הבכי ברגעים מסוימים, והעצב והצער והחרטה,
כיום, אני לא מצטערת על שום דבר.
כל דבר רע שקרה לי הוביל לטוב.
אני מאמינה שכל דבר רע קורה כי הוא צריך לקרות, כי יש לו סיבה.
שכל דבר רע קורה כדי שיקרה דבר טוב בעתיד, כדי שנלמד ונתחזק.
וככה טוב לי.
ביום ראשון אני יוצאת לכנס פסח של המשצים.
בשבילי זה סוג של סגירת מעגל שכזה.
לפני שנה יצאתי לכנס פסח, בתור פשצית,
הפעילות הראשונה שלי בדבר שנקרא משצים,
דבר שלימד אותי המון, שעזר לי להתבגר ולהתחזק,
וכיום, כשאני משצית כבר לא מעט זמן,
אני לא מצטערת על שום דבר.
עוד 13 ימים יש לי יומולדת.
יומולדת 15.
זה נשמע כל כך גדול.
אני לא יודעת למה לצפות,
ואני מעדיפה גם לא לצפות לשום דבר, וככה לא להתאכזב.
בסופו של דבר יקרו דברים מפתיעים ולא צפויים, לטוב ולרע.
בינתיים הופתעתי לטובה מההורים שלי שקנו לי מחליק במתנה, אז לכו תדעו מה יקרה :)
ב27.4 אני אהיה צמחונית שנה, ואני לא מצטערת על שום דבר בהחלטה הזאת.
עם כל ההצקות והירידות עלי על זה,
טוב לי ככה.
אני לא אוהבת בשר, זה לא טעים לי, זה מגעיל אותי.
ואני לא מסוגלת לחשוב שרצחו חיה בשביל שאני אוכל אותה. זה כמו לחשוב שירצחו את אמא שלי בשביל שמישהו יאכל אותה, מגעיל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
-Michal :P-
