הוא נזרק על הדשא ומלמל שטויות, הבטתי בו וחשבתי לעצמי; 'איך פרפר כזה יפה הפך לגולם כזה מסכן? זה מה שאת צריכה בחיים שלך? גולם?'

זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך כמעט בכל פעם מפרפר הוא הופך לגולם, במקום להתעופף ולהפליא את כולם ביופיו, הוא הופך לגולם וגורם לאנשים כמוני לרצות לשנות אותו. וזה פתאטי, לא? אני מהאנשים שלא מאמינים שאפשר לשנות בן אדם. ואם למישהו היה נדמה שהצליח, אז לא. זו רק הצגה אחת גדולה ומסריחה ואז הכל התפוצץ לו בפרצוף.

אני מסתכלת עליו ורצות לי מחשבות כמו בסרט קולנוע ישן, ובזמן המחשבות מתפרץ הדמיון ומריץ רגעים שלו, שלי, שלנו, שלהם. ושל שנינו בעיקר, אני והוא, הוא ואני, אנחנו.

כי אם לא אנחנו, לא היה אכפת לי שישאר גולם, הרי אני רואה כל כך הרבה חיות בסביבה שזה כבר לא מפריע לי. יש לנו ג'ירף על אסיד, חזיר, דוב חולה אהבה, קרצייה, ינשוף, שועל והרבה הרבה גמדים.

אבל לא אכפת לי מהם. כל אחד והאגדה שלו, אני אכפת לי רק מהפרפר, כבר הרבה זמן אכפת לי רק מהפרפר, אבל אף אחד לא יודע.

אז אל תגלו, וגם אני לא אגלה. זה סוד, סוד הנעול בתיבה סגולה קטנה שנמצאת בחדר מתחת למיטה שלי.

זה יהיה הסוד הקטן שלנו, שלי, שלכם ושל התיבה הקטנה. תיבת הרגשות אני קוראת לה, כשעצוב לי אני פותחת אותה ויוצאת משם קשת עם המון צבעים וגוונים וכוכבים ופיות, לכל פיה יש כוכב ובתוך כל כוכב מסתתר זכרון, זו קופסא שיש בה רק זכרונות טובים, אין בה מקום לרעים, איש אחד אמר לי פעם, שכל פעם שמכניסים זכרון רע לתיבה, פיה טובה מתה ובמקומה נכנסים משרתייה של אריס, אלת המריבות, ורק פעם ב20 שנה מגיע אימהופט ומציל כשתי פיות בלבד והרי אין ברצוני להרוג את האושר ואת הזכרונות הטובים, אז אני לא נותת לרעים להכנס, לא מגיע להם.

כל בוקר, כשאני פותחת התיבה כדי להתחיל את היום בחיוך, מתעופפים אליי כוכבים ופיות, ובחצי השנה האחרונה מופיעים מולי אפרודיטה ואיזיס, אפרודיטה זו הפיה של הפרפר, היא בעלת שיער זהוב ועיניים כחולות נוצצות, יש לה שמלה בגווני השמיים, חצאית טול מנופתחת וזר על ראשה ואיזיס הוא הכוכב, כוכב הקסם שלה. פעם שאלתי אותה למה כוכבים ופיות הולכים תמיד בזוגות, והיא ענתה לי שכשפיה מגיעה לעולם, היא מקבלת כוכב ושמתמלאים לה 16 קיצים, היא מקבלת את אחד הזכרונות ושנועלת אותו בכוכב, כדי שימור עליו שלא יברח. זה כמו כרטיס זכרון, רק בצורת כוכב, והרי משהו קסום כמו כוכב לא יכול להרוס שום זכרון טוב.

פעם הבאה שאראה את הגולם, לא אחשוב על לשנות אותו ומה היה אם הוא היה שונה. אם הוא ירצה הוא ישתנה בכוחות עצמו, יגדל לו כנפיים יפיפיות ויגשים את כל חלומותיו. אם באמת אכפת לו, הוא ישתנה. אני מכירה הרבה פרפרים, יפים יותר, חכמים יותר, אבל הפרפר הזה מיוחד במינו, זן נדיר שכזה. אני רק מקווה שכשפעם הבאה אפתח את תיבת הרגשות, יפגשו את פניי אפרודיטה ואיזיס ולא משרתייה של אניס, כי אז אגלה שלא כל גולם הופף לפרפר ואהרוג גם הופ ופיית, פיות האמונה והתקווה, ואז באמת אשאר בלי כלום.