במשך חמישים שנה הלכה ודעכה התרבות בישראל, והדבר גרם לפגיעה חמורה בחברה עם כל המשתמע מכך:
בכבישים, במקומות ציבוריים אצל נותני השירותים זה מגיע לכדי כך שאנשים מצהירים בצורה צורמת שמדינתנו הרוסה. אך למעשה מי זו המדינה? המדינה היא אני, אתה וכולנו ביחד.
הבעיה המרכזית היא שבביתנו הפרטי אנו נוהגים למופת, ומחוצה לו באופן שונה. לא פעם ראינו מישהו המשליך מחלון ביתו פסולת. לא פעם זורקים פסולת מחלון המכונית. מה אומר צו השעה: אם לא נעשה לא יהיה.
בסקרים רבים נמצא שלדברים הנראים לעין כגון פרסומת יש השפעה מובהקת.
מצאתי לנכון להרים "דגל התרבות", תרבות מצילה חיים.
אי לכך הייתי רוצה להכריז על שנת התרבות בהנפת דגל התרבות שעליו יתנוסס סמל התרבות.
הלחץ הגובר בו אנו שרויים מאפיין את אופי ארצנו ואף אם היינו רוצים להיות מתורבתים אנו כל כך עסוקים בעצמנו ובכך נדחקים הצידה התרבות, הנימוס, הסבלנות, הסובלנות.
אם תהיה לנו תזכורת כמו פריט העומד מול עינינו לאורך זמן ועוזר לנו לזכור כגון, הנפת דגל התרבות במשך שנה שלמה, כל אחד מאיתנו יקבל את המסר ויחזור הביתה עם חיוך על הפנים על שהשגנו את המטרה.
הנפת הדגל בראש ובראשונה על רכבים בכל חלקי הארץ ובבתי ספר לצידו של דגל המדינה.
סמלים ייתלו על חולצות בית הספר כך שיראו לעיני כל ומי שייקח על עצמו לענוד את הסמל ייקח על עצמו את מחויבותו לדגל התרבות ומי שיתלה דגל על מכוניתו יתחייב להליכות ונועם ולזה השלכות רבות: פחות תאונות, פחות נפגעים, פחות אלימות בבתי הספר, פחות אשפוזים, פחות נכות,פחות משפחות הרוסות, וכמובן השלכות בפן הכלכלי.
פעולתנו זו נעשית בנוסף לפעילויות של עמותות אחרות שלהן אני מריע על תרומתן החשובה, בין היתר, כדי להנציח את בני משפחתם שנפגעו בתאונה כזאת או אחרת.
אנו עושים צעד זה שעה אחת קודם, ובכך אנו רואים את כל אחד ואחד מאיתנו כאחראי לכך.
הסמל של מדינת ישראל הוא הדגל וכשמדברים על מדינת ישראל בצורה פוגעת אי אפשר להתעלם שפוגעים בסמל המדינה ואכן המדינה היא אתה, אני וכל אחד מאיתנו.
צו השעה היא העשייה, העשויה לשנות את פני המדינה (ולא רק תשדירים בטלוויזיה).
בראשית פעולה זו היינו רוצים לבקש מכל אחד לתרום את תרומתו האישית ליישום התרבות שאותה שכחנו, במחויבותו לשאת את הדגל בצורה מכובדת על מנת להחזיר את מעט הכבוד שאבד לנו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
