היי, קוראים לי עמית
אני בן חמש עשרה מראשון לציון
אני פותח בזאת את הבלוג הזה כי החלטתי שאני צריך מקום להתפרק בו
אני צריך מקום שבו אני אוכל להיות אני בלי מסיכות ובלי פרצופים
מקום שבו אני אוכל לכתוב את כל מה שעולה לי בראש
בלי לחשוב אם זה מצחיק או לא, אם זה יפה או לא
אם זה חכם או לא או אם זה חופר או לא
פשוט לכתוב את ההרהורים שלי
ואת החיים שלי....
אז אמממ נתחיל מכאן...
אני מדבב מובטל כרגע, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם
הגעתי לזה די בפוקס אומנם אבל אני ממש שמח שהפוקס הזה קרה לי
עברתי קורסים לדיבוב אצל יפה גבאי ואחר כך אצל טליה ברקאי
אני חייב להגיד שהקורסים האלה הן החוויות הכי מהנות שהיו לי אי פעם
זה ממש כיף לעשות את זה
זה העלה לי את הביטחון העצמי ברמות מטורפות
בהתחלת הקורס הראשון עם יפה הייתי ביישן כולי וכל הזמן היד הייתה בתוך הכיס שלי
היום אני מסוגל להשתגע ולהתפרע באולפן כמה שאני רוצה
ואני לא מתבייש בשום דבר שאני עושה שם
אני מאוד נהניתי מהם ואחר כך התחלתי לעבוד טיפונת
כרגע אני משתתף בסדרה אבל היא מתקדמת די לאט
בסופו של דבר היא תצא אבל...
זה גם ממש כיף וסוף סוף יוצא לי להיות המניאק שיורד על אנשים חחח
אני בכיתה י' במגמה מואצת
מה שאומר שאני לומד מהר יותר את החומר במתמטיקה ובאנגלית
אני ממש אוהב גם את זה ולא הייתי מוותר על זה
האנשים שם כל כך נחמדים ושם מצאתי חברים בפעם הראשונה
אנחנו מכיתה ז' יחד ואנחנו מאוד מאוד מגובשים
אני נהנה מהכיתה שלי ומהחברים שלי....
חשוב גם לציין את אחת הבעיות המרכזיות שלי.
אני הייתי במשך שנים רבות ילד די אממ שמן
ולכן הרבה ילדים לא אהבו אותי בלשון המעטה...
והייתי די מנודה מהחברה
והתרחקתי מהציוויליזציה
כך גם לפגם הקשר שלי עם בנות
ולא ידעתי איך לפעול בסביבה שלהן ונלחצתי מאוד תמיד
הילדים המניאקים מהבצפר שלי שעשו לי את זה
להם אני אומר רק תודה
תודה על זה שעשיתם לי דברים רעים
כמה שזה נשמע אבסורד
כי בלי זה הייתי היום ערס שחצן ומגעיל שמעשן ועושה בלאגנים
אבל בזכות החברים הטובים שהכרתי כשעברתי לחטיבה אני השתניתי מאוד
והיום אני הרבה יותר פתוח, משוחרר וגם לאחרונה
לומד להיפתח גם לאנשים חדשים ולבנות חדשות....
אז אני מאוד אוהב את החברים שלי ומודה להם על הכל.
חשוב לי גם להגיד שאני טיפוס מאוד משפחתי.
המשפחה אצלי זה מעגל מאוד חשוב וקרוב
אני אוהב מאוד את הבית שלי והמשפחה המצומצמת שלי
וגם את המורחבת
אני נכד של שני ניצולי שואה.
סבתא מאושוויץ שסבלה את טלאות השואה ובגבורה רבה שרדה אותם
אישה נפלאה באמת שתמיד נתנה לנו הכל ופינקה אותנו
והשקיעה מאוד בהקמת המשפחה וליכודה
בגלל שנושא המשפחה הוא מאוד קרוב ללב של מי שהיה שם.
ולכן גם היום, אפילו שהיא הלכה לעולמה לפני חודש, אנחנו עדיין מאוחדים ומלוכדים כולנו
אז אממ זהו בעיקרון, אני אמשיך לחפור לכם
תודה לכל מי שקרא עד הסוף ולא התייאש,
ואם את\ה הגעת לפה, תעשה\י טובה ותגיב\י טוב? זה חשוב לי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
