Breathe for love tomorrow, Cause there's no hope for today

11.6.1994 - לפני 18 שנה נולדתי ..

18 שנים של כשלונות והצלחות. של בכי וצחוק . של כאב ושל אושר ..

חשבתי שהתבגרתי , שאני מוכנה לגיל ולאחריות . אני לא מוכנה לכלום . לא לגיל , לא לצבא ולא לחיים .

אני לא מוכנה לחיים האלה, אני בקושי מסתדרת עכשיו . וברגע זה הבעיות שלי עוסקות בעיקר בחברים או ב"חברים" .

18 שנה ולא למדתי כלום על החיים. אני מדברת על התמודדות אבל אף פעם לא מצליחה .

אני לא יודעת אם היום הזה מקולל בשבילי שכל שנה הוא פשוט גרוע . או שזה סתם צירוף מקרים מצער .

11.6 , זה לא היום שלי ...

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה טיפשה .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה חלשה .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה קטנה .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה זולה .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה יאוש .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה את הקור עוטף אותי .

תמיד כשאתה בא , אני רוצה שתלך ובאותו זמן שלא תזוז מלידי .

תמיד כשאתה בא , אתה פוגע .

תמיד כשאתה בא , אני יודעת שאתה מחכה לרגע שהכל יגמר ותוכל ללכת .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה שלא אכפת לך , אני יודעת שלא אכפת לך .

תמיד כשאתה בא , אני מרגישה מכוערת .

תמיד כשאתה בא , אתה גורם לי להבין כמה אני לא חשובה .

תמיד כשאתה בא , אני מתאכזבת ממך , מתאכזבת מעצמי .

ואם תמיד כשאתה בא זה ככה , אז למה אני קוראת לך אלי ?