אוּאָה?!אוּאָה?! אַבּוּאָם!!! vfvfvfvfvfvf!!! שָם! |
| 2/2005
כן, אבל
אני לא חושב שאי פעם קראתי ספר שמצד אחד כל-כך אהבתי אותו כמו שאהבתי את "ואלה תולדות" של אלזה מורנטה ומצד שני היו בו כל-כך הרבה דברים שהפריעו לי בו. לקח לי זמן להיכנס לספר ולהתחיל ליהנות ממנו ממש - אני חושב שרק אחרי השליש הראשון זה ממש קרה. סגנון הכתיבה של מורנטה הפריע לי. בהתחלה חשבתי שאולי התרגום לא מוצלח אבל מסתבר שהמתרגם של הספר, עמנואל בארי, תרגם גם את "הטבלה המחזורית" של פרימו לוי, שבו לא הפריע לי שום דבר.
אבל אחרי שהתרגלתי לסגנון הכתיבה שלה (שמתאפיין, בין השאר, בשימוש תכוף בסימני קריאה!) הספר כבש אותי לגמרי. שני הדברים העיקריים שגרמו לי לאהוב את הספר הם היכולת המופלאה של מורנטה לתאר דמויות, והביקורת הפוליטית-חברתית-כלכלית שלה, כפי שהיא משתקפת בדבריו של האנרכיסט הצעיר דָאווידֶה ובקטעי הקישור ההיסטוריים.
לצערי אני לא יכול להביא כאן אף קטע שממש תופס את רוח הספר. אני חושב שכל קטע ייקרא בצורה לא נכונה בלי ההקשר שלו. במקום זה אני אביא את הקטע שהכי הצחיק אותי בספר, ומככבות בו שתיים מהדמויות המקסימות ביותר שאני זוכר בספר כלשהו: אוּזֶפֶּה הקטן ובֶּלָה, שהיא מעין אמא מאמצת בשבילו.
ואזהרה למי שמתכוון לקרוא את הספר: אסור בתכלית האיסור לקרוא את הכריכה האחורית לפני שקוראים את הספר! מנחם פרי, שאני אחזיק את עצמי בשביל לא לכנות אותו כאן בכינויי גנאי, חושב ככל הנראה שזה רעיון טוב לתת שם ספוילרים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
