אוּאָה?!אוּאָה?! אַבּוּאָם!!! vfvfvfvfvfvf!!! שָם! |
| 3/2005
תגיד לי, לב - אתה רציני?
במשך שנים היחס שלי ללב טולסטוי היה משהו בנוסח "די, נו, מה טולסטוי, תעזבו אותי, לא בשבילי כל אלה, אני כבר קראתי את 'אבא גוריו' כשהייתי בתיכון ולא אהבתי, אני מעדיף ספרים פחות ארכאיים".
לפני - רבאק, כמעט שנה - לפני כמעט שנה 8+90 גררה אותי לטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל באוניברסיטה. דווקא היה מעניין - נדהמתי, למשל, ממספר החיילות בוגרות האוניברסיטה שנפלו. והיו כמה נאומים יפים, נדמה לי שאפילו נציגי אגודת הסטודנטים לא הביכו יותר מדי, אבל אני לא חותם על זה. הנאום שהכי אהבתי היה של מישהי שלצערי אני לא זוכר הרבה אודותיה, נדמה לי שהיא משוררת, ונדמה לי שאחד הבנים שלה נפל. בנאום שלה היא ציטטה את טולסטוי, ואני לא זוכר מה הציטוט המדוייק שהיא נתנה (אני באמת מאבד את זה, הא?) אבל הוא ממש מצא חן בעיניי. אחר כך חיפשתי את הציטוט באינטרנט והתברר שאו שהיא נתנה ציטוט לא מדוייק, או שהתרגום של המשפט הזה מרוסית לעברית שונה מאוד מהתרגום שלו מרוסית לאנגלית. בכל אופן, היא גרמה לי להתעניין בטולסטוי, והתברר לי שיש במה להתעניין.
לא מזמן קניתי ספר עם סיפורים קצרים שלו, מתוך כוונה שיהיה בשבילי מעין טבילה זהירה של אצבעות כף הרגל במים הקרים. חלק מהסיפורים ממש לא עשו לי כלום, חלק מצאו חן בעיניי, ועדיין יש לי עוד די הרבה סיפורים לקרוא. באמצע גם זנחתי את הספר לטובת ביוגרפיה של ג'קי סטיוארט (מאת טימותי קולינגס, מומלץ לוותר). אתמול חזרתי אליו בהנאה גדולה, גם בגלל הפיאסקו של הספר הקודם וגם בגלל שהדפים של הספר הזה מאוד חלקים ונעימים למגע. בחיי. אני חושב שאפילו אפשר לראות את זה בסריקה.
הקטע הבא נורא הצחיק אותי, כי אני חושב שאם היו נותנים למישהו מאיתנו לכתוב פארודיה על הסופרים הרוסים הגדולים של המאה ה-19, ייתכן מאוד שהיא היתה נראית כך:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
