Milki

דראקו מאלפוי הוא לדעתי אחת מחמש הדמויות הבעייתיות של רולינג, (ארבעה האחרות הן: הארי, ג'יני, סיריוס ודמבלדור, לפחות לדעתי).

במאמר הזה מטרתי היא בעיקר לחקור לעומק את דמותו של דראקו, אבל גם להציג את הבעיות בדמות של דראקו, כיצד ניתן לתקן את דמותו ואת השימוש שעושות פאנגירל בדמות שלו (שלא ממש מוצא חן בעיניי).

נתחיל מתיאור ההתנהגות שלו, מהספר הראשון ועד השביעי, כולל השלישי והרביעי. המאמר יתחלק ל-5 חלקים, חלק אחד לכל ספר וחלק נוסף לנספחים עקב היותו ארוך מאוד (מאוד).

הארי פוטר ואבן החכמים:

הארי פוגש את דראקו בפעם הראשונה בחנות החלוקים של מדאם מלקין:

"שלום" אמר הילד (דראקו) "גם אתה להוגוורטס?"

למען האמת, המשפט הראשון שהארי שומע את דראקו אומר דווקא די נחמד:

הוא מברך אותו לשלום, ומתעניין אם הוא גם הולך להוגוורטס- משמע, אם הוא עוד עתיד לפגוש אותו. הארי עונה לו, ודראקו ממשיך:

"אבא שלי קונה לי ספרים בחנות ליד. אמא שלי בוחרת לי שרביט בהמשך הרחוב" אמר הילד. הוא מתח את מילותיו בקול משועמם "אחר כך אני אגרור אותם להסתכל על מטאטאי מירוץ. אני לא מבין למה אסור לתלמידי השנה הראשונה להביא מטאטא משלהם. אני חושב שאכריח את אבא שלי לקנות לי אחד ואבריח אותו פנימה איכשהו".

בואו נראה מה אפשר ללמוד מהפסקה הארוכה הזאת על דראקו הצעיר:

דבר ראשון, דראקו מחכה שהארי יענה לו, ולא מביע אף לעג בדבריו בקשר לעובדה הארי ענה לו במילה אחת, ובוודאי גם מעט בביישנות וחשש.

אולי דראקו הוא רשע, אבל לפחות יש לו נימוסים (;

לפי הנימה שבה הוא מבטא את שני המשפטים הראשונים ( הוא מתח את מילותיו בקול משועמם) ניתן להניח שדראקו רגיל שהוריו עושים בשבילו דברים. רבים היו מניחים שדראקו הוא אף מפונק, אבל אם רק תדמיינו את דראקו הקטן עומד מול הארי, שאותו עדיין לא הכיר, ואומר בדיוק את המילים הללו, תשימו לב לעובדה שדראקו פשוט אדיש.

עקב העובדה שדראקו רגיל שהוריו עושים את העבודה שבשבילו, הוא גם לא מצליח להבין שישנה מציאות אחרת, בה ההורים לא יכולים תמיד לעזור או שהם בכלל אינם בין החיים (מה שנותן לנו דוגמא מאוד טובה להבדל בין דראקו להארי).

מכך ניתן להסיק בקלות שדראקו לא מבין שאולי אצל הארי ההורים לא מטפלים בו כמו שהוריו של דראקו מטפלים בו, והוא לא מרגיש עליונות כלפי הארי- דראקו אולי מפונק, אבל הוא לא מרגיש כך.

דראקו מתחיל לספר להארי על תחושותיו, דעתו, ורעיונותיו- זה לא הנושא עליו אתם נוהגים לדבר עם חברים? ("איזה שיעור מעצבן היה עכשיו!"- תחושה, "את גם חושבת שצריכים לפטר את המורה הזאת?"- דעה, "בואי ניפנה למנהלת ונסביר לה שזאת מורה נוראית, מה את אומרת?"- רעיון).

אותו דבר קורה עם דראקו והארי ( אני לא מבין למה אסור לתלמידי השנה הראשונה להביא מטאטא משלהם- תחושה, דעה  אני חושב שאכריח את אבא שלי לקנות לי אחד ואבריח אותו פנימה איכשהו- רעיון).

בנוסף, שמתי לב שבפסקה הזאת הדברים של דראקו מאוד קטועים, למרות שאם רולינג הייתה מחברת שני משפטים ביחד זה היה יוצא הרבה יותר זורם ומתאים.

אולי המטרה שלה הייתה להקנות לדראקו אופי אדיש- לא לועג, לא ביישן, לא שמח, לא עצוב, לא מופתע, לא מתרגש- אדיש.

ולמרות כל הדברים הטובים שהסקנו מהפסקה הזאת על דראקו, מה הארי חושב בנושא?:

"הילד הזה מאוד הזכיר להארי את דאדלי".

נכון, אני לא אכחיש שדראקו לא נשמע כל כך נחמד והרעיון של להבריח מטאטא להוגוורטס (מקום מפחיד ומעורר כבוד בשביל הארי, ובטח באותה תקופה) בוודאי החליא את הארי, אבל קשה להבין איך דראקו הזכיר להארי את דאדלי.

בנוסף, אנחנו יודעים שהארי מאוד תמים באותה תקופה ואני מניחה שאני, בתור הארי התמים, הייתי מתייגת את דראקו כ"נחמד", ולא כ"דומה לדאדלי".

בכלל, אני חושבת שההשוואה של דראקו לדאדלי, היא זאת שבעצם גררה את מערכת היחסים המפגרת בין דראקו להארי. אם רק הארי לא היה משווה את דראקו לדאדלי, בעצם- לא משווה אותו בכלל אלא מקנה לו הגדרה חדשה (רשע, חביב, מעצבן, ביישן, נודניק, חושב את עצמו….) הוא בעצם היה פותח עם דראקו דף חדש, ולא ממשיך את הדף שכבר יש לו עם דאדלי.

אני יכולה להמשיך לחפור עוד ועוד על השיחה הזאת אבל זה יהיה חסר טעם, ולכן אני רק רוצה לצטט קצת משפטים ואז לסכם את השיחה:

"אתה בכלל משחק קיוודיץ'?" (דראקו)

"לא" אמר הארי.

"אני כן- אבא שלי אומר שזה יהיה פשע אם לא יתנו לי לשחק בנבחרת הבית שלי, ואני חייב לומר שאני מסכים איתו".

שוב, דראקו לא משמיץ את הארי על כך שהוא ענה לו במילה אחת ועל כך שהוא לא משחק קווידיץ'. בנוסף לכך, הוא לא אומר שמה שאבא שלו אומר נכון (אבא שלי אומר שזה יהיה פשע אם לא יתנו לי לשחק בנבחרת הבית שלי) אלא מציין שהוא חושב כמוהו (ואני חייב לומר שאני מסכים איתו) אולי יש במשפט יהירות, אבל עקב העובדה שדראקו היה יכול לבחור בדרך אפילו יותר יהירה, אנחנו רואים פרצוף שונה שלו.

"אני באמת לא חשוב שצריך לקבל את הסוג השני (בני מוגלגים) ללימודים, מה דעתך?" דראקו מפרט גם למה אבל לא הייתי ממש סיבה להעתיק את זה, אני רק אציין שהסיבות שלו לא היו קשורות לעובדה שיש להם "דם נחות", או שהם נחותים, והוא לא הזכיר פעם אחת את המילה בוצדמים, אלא בסך הכל טען שזה כיוון שהם אינם מכירים את עולם קוסמים.

לי לפחות, קשה להאמין שמהילד המנומס והתמים הזה הפך דראקו לפתע פתאום למפלצת שרולינג מתארת.

אומנם דראקו לא התנהג בצורה הכי אדיבה בעולם, אבל בכל אחד יש בפגמים ואפשר לשים לב שלכל דבריו יש קשר להורים שלו- הרי מין הסתם ההורים הם אלו שחינכו אותו להאמין שלא מגיע לבני מוגלגים ללמוד בהוגוורטס!

לדעתי, מה שהרס את דראקו הזה הוא בעצם הגילוי שלא כולם כמוהו, ושלא כולם מסכימים איתו, והעיקר- שלפעמים ההורים שלו טועים. זה גרם לו להרגיש פחד ושהוא כבר חסר הגנה, מה שגרר אחריו את הפיכת קראב וגויל ל"שומרי הראש שלו", נמצאים שם תמיד בשביל "להגן עליו".

הפגישה השנייה של הארי עם דראקו מתרחשת ברכבת להוגוורטס:

"שלושה בנים נכנסו, והארי זיהה מיד את האמצעי: זה היה הילד החיוור מחנות החלוקים של מדאם מלקין. הפעם הוא הביט בהארי בעניין גדול בהרבה מזה שהפגין במפגש הקודם בסמטאת הדיאגון."

טוב, הארי זיהה אותו, ולאו דווקא בתור "הילד שדומה לדאדלי" אלא באופן מפתיע, בתור "הילד החיוור".

למה אנשים חיוורים בדרך כלל? מפחד, כשהם מרגישים לא טוב, ממחסור בשינה/אוכל/חום וכשהם לא נחשפים לשמש- אולי זה נשמע כמו סתם עובדות, אבל הן אומרות לנו הרבה יותר ממה שאתם חושבים:

דראקו פוחד, כמו שכבר ציינו בתור סיכום לשיחה הראשונה של הארי עם דראקו, ואף על פי שאני מניחה שדראקו לא היה חיוור באותם רגעים בגלל פחד, זה היה יכול להיות רמז לפחד התמידי שהוא חש.

האם דראקו מרגיש לא טוב, או שיש לא בחילה? דווקא לא, אבל עם ננתח פה טיפה לעומק (משחק מילים ^^") נראה שדראקו חולה ב"דיבוק"- דיבוק מההורים שלו, שגורמים לו להאמין בכל מה שהם מאמינים, בניגוד להארי, שבאותם רגעים לא יודע אפילו לא חצי דבר על הוריו.

דראקו גדל במשפחה עשירה, ובוודאי יש לו מיטה נוחה, הרבה אוכל, ואח בוערת בכל חדר בבית, אבל הגוף שלו עייף כל הזמן בחיפוש אחר הצד הטוב או הצד הרע, ולפעמים יש הרגשה שדראקו רעב לקצת חום מההורים שלו. ניתוח מאוד מעמיק (: .

לגבי הדבר האחרון, אי חשיפה לשמש- דראקו באמת לא נחשף לשמש, וכמו שהוא לא נחשף לשמש הוא גם לא נחשף לחיים- עד לגיל 11 ההורים של דראקו יצרו מסביבו אשליה שהכל סובב סביבו וסביב משפחת מאלפוי, כמו מעיין קירות שמגנים עליו מפני השמש היוקדת, שהיא לא אחרת מאשר "החיים".

"זה נכון?" הוא אמר "בכל הרכבת מדברים על זה שהארי פוטר יושב בתא הזה. אז זה אתה?"

באופן מפתיע, רולינג מלכת התיאורים לא מתארת את נימת דבריו של דראקו, אבל לפי המילים ניתן לנחש די בברור כי דראקו לא מדבר בזלזול או בעליונות אלא בסך הכל בנימה ידידותית.

"כן" אמר הארי. הוא הסתכל על שני הבנים הנוספים. הם היו גדולים ממדים ונראו מאוד לא נחמדים. כשעמד אחד מכל צד של הילד החיוור, הם נראו כמו שומרי-ראש.

"אה, זה קראב וזה גויל," אמר הילד החיוור בהיסח דעת, כשם לב לאן הולך מבטו של הארי. "ולי קוראים מאלפוי, דראקו מאלפוי".

חה, צדקתי! זוכרים שציינתי בקשר לשיחה הראשונה של הארי ודראקו שקראב וגויל הם כמו שומרי הראש של דראקו? אז הינה ההוכחה הניצחת (: אגב, תמיד תהיתי מאיפה דראקו השיג את קראב וגויל, באיזה שנה הם, ולמה הם הסכימו להיות שומרי הראש שלו? אשמח לקבל תשובה.

דראקו לא אומר את שמם בזלזול, אלא יותר באדישות (שוב, כמו שציינו בשיחה הראשונה של הארי ודראקו), כאילו היו חיות המחמד האהובות שלו. את שמו, שמתי לב, הוא מציג כמו שג'יימס בונד נוהג להציג את עצמו.

היש לזה שמעות?

"רון השמיע שיעול קטן, אולי זה היה כדי להסתיר צחוק. דראקו מאלפוי הסתכל עליו.

"השם שלי נשמע לך מצחיק, מה? אני לא צריך לשאול מי אתה. אבא שלי אמר לי שלכל בני משפחת וויזלי יש שיער ג'ינג'י, נמשים, ויותר ילדים מאשר כסף להחזיק אותם".

אפילו שלא מצויין לנו בפירוש שרון צוחק על השם של דראקו, או שהוא כלל צוחק, דראקו ישר מגיע למסקנה שזאת הייתה הסיבה לשיעול הקטן הזה. אולי הוא כבר רגיל לזה שצוחקים על השם שלו, ולכן הוא ישר קישר את השיעול לצחוק וגם הרגיש יותר זעם ממה שהיה מרגיש אילו לא היה רגיל לכך (לא קורה לכם שמעירים לכם מספר פעמים שאתם גרועים במשהו, וב-5 פעמים הראשונות שמעירים אתם מתאפקים ובפעם ה-6 אתם לא יכולים יותר ומטיחים את הזעם מכל 6 הפעמים על אותו בן אדם?).

"הוא פנה חזרה אל הארי.

"אתה תגלה מהר מאוד שיש משפחות קוסמים שהן טובות יותר מהאחרות, פוטר. לא כדאי לך להתיידד עם הסוג הלא נכון. אני מוכן לעזור לך עם זה".

הוא הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידו של הארי, אבל הארי לא לקח אותה.

"אני חושב שאני מסוגל להבחין בסוג הלא נכון בכוחות עצמי, תודה," הוא אמר בקור רוח.

דראקו מאלפוי לא ממש האדים, אבל הילה ורדרדה הופיעה על לחייו החיוורות."

זה היה מפתיע. הייתי כל כך בטוחה שיהיה כתוב פה משהו בסגנון של "דראקו סימן בניד ראש על רון, מבט מזלזל בעיניו" עד שכבר התחלתי להקליד את זה, אבל מסתבר שלא. דראקו משתדל לשמור על קור רוח, איפוק ונימוסים. הוא כועס על רון על כך ש"תפס את הארי" לפניו, אבל כיוון שהוא רואה את הקשר שבין הארי ורון הוא מחליט לא להציק לרון ולהרוס לגמרי את הקשר שעוד יכול להיווצר בינו לבין הארי אלא לוותר על הרעיון ולנסות לקחת עוד קצת "מההארי שנשאר" לעצמו. מתוחכם למדי, מה?

מה הקטע של הארי, תסבירו לי? לפי איך שאני מכירה את הארי בין האחת עשרה, ההארי שדיבר עכשיו מזכיר לי הרבה יותר את הארי בין החמש עשרה מאשר את הארי הנוכחי. רולינג טיפ-טיפה ממהרת, אתם לא חושבים?

"הילה ורדרדה הופיעה על לחייו החיוורות"= חור קטן נפער בקיר שהגן על דראקו מהשמש= דראקו מתחיל להבין שלא תמיד ידו על העליונה.

"במקומך הייתי נזהר, פוטר," אמר באיטיות. "אם לא תהיה קצת יותר מנומס, תגמור בסוף כמו ההורים שלך. גם הם לא ידעו מה טוב בשבילם. אם תמשיך להסתובב עם ארחי-פרחי כמו הוויזלי והאגריד, זה ידבק גם בך."

גם הארי וגם רון נעמדו. פניו של רון היו אדומים כמעט כמו השערות שלו."

שוב, דראקו מדבר פה על נימוס, כלל חשוב במשפחה שלו. דראקו לא משתמש במילות גנאי כדי לתאר את הוריו של הארי אלא מביע מעיין רחמים כלפי הגורל שתקף אותם. דראקו לא מבין שהארי שונה ממנו. הוא חושב שהוא בעצם גורם להארי לחשוב שדראקו עוזר לו, אבל הארי חושב בדיוק ההפך. הכל בגלל המשפחות שלהם.

שימו לב לתיאור ההסמקה של רון, שמופיע כל כך הרבה פעמים בספרים: "פניו של רון היו אדומים כמעט כמו השערות שלו". בניגוד לדראקו, רון כבר יודע מה זה לחלוק, מה זה עוני, מה זה להיות הכי פחות, מה זה לא לקבל את מה שאתה רוצה, מה זה להיות האח ה(כמעט) הכי קטן... רון חווה דברים, ובניגוד לדראקו ("הילה ורדרדה הופיעה על לחייו החיוורות") שלא נחשף ל"שמש" ולעולם, רון דווקא נחשף ועוד איך ("פניו של רון היו אדומים כמעט כמו השערות שלו").

"אתה מוכן להגיד את זה שוב?" אמר.

"למה, אתה מתכוון לריב איתנו?" שאל מאלפוי בלגלוג.

"אלא אם כן תצאו מכאן מייד" אמר הארי ונשמע אמיץ יותר משהרגיש, כי קראב וגויל היו גדולים בהרבה ממנו או מרון.

פה דראקו סוף כל סוף הופך להיות "הרשע" עליו אנחנו תמיד מדברים. הוא מושפל, נעלב, וגילה שבן ממשפחה וויזלי ה"נחותים" "תפס את הארי" לפניו. הוא חושף את פרצוף שלא שייך לו, את הפרצוף שבו אביו משתמש בדרך כלל. דראקו ראה את אביו משתמש בפרצוף הזה בשביל להשיג דברים, ועכשיו הוא עושה כמוהו.

- פה גויל מנסה לקחת צפרדע שוקולד מהצפרדעים של הארי ושל רון, אבל סקאברס נושך אותו וכל השלישייה מסתלקת משם. מיד אחריהם מגיעה הרמיוני-

אנחנו יכולים לראות כיצד דראקו מאלפוי לומד דברים מהוריו אפילו ללא ידיעתם, ואולי גם ללא ידיעתו (בתת מודע). אפשר לראות דראקו בסך הכל ניסה לרכוש כוח, כי כבר שכבר ציינו, הוא צריך הגנה.

בהמשך, דראקו רוצה לקיים דו קרב עם הארי, זוכרים? ובסוף, איך לא, דראקו מבריז (:

למה? אנחנו תוהים- ברור לנו שדראקו יודע יותר קסמים מאשר הארי, והוא תמיד היה יכול לבקש מהוריו שיילמדו אותו קסמים, בניגוד להארי, ש..אמ.. לא ממש יכול היה לעשות את זה. בנוסף, דראקו הפגין בצורה הזאת פחדנות וחוסר ביטחון בצורה מאוד הפגנתית. אם כן, מדוע הוא בחר דווקא בדרך הזאת?

הסיבה לכך מובילה אותי לדוגמא מחיי היום-יום, שתוביל אותנו בחזרה אל התשובה: בכל כיתה יש את "הילד המפריע". הוא מציק, מקלל, ברוב הפעמים די מכוער והעיקר- פתטי, משמע- מעורר רחמים. כמוהו גם דראקו, רק מעט יותר חתיך. הוא פחדן, חסר ביטחון ובדיוק גילה שיש דברים רעים בעולם, והדרך היחידה שלו להגן על עצמו היא לנסות ליצור אשליה שהוא יותר חזק, גם בשביל הסביבה והאמת- גם בשביל עצמו.

ואחרי כל הדוגמאות והחפירות, אתם תוהים בוודאי מה היא התשובה לשאלה: מדוע דראקו לא הלך לדו קרב עם הארי? לאחר כל הסיכומים האלה, ניתן להבחין בבירור לשתי סיבות לכך:

1. הוא פחד. הוא העדיף להשפיל את עצמו ע"י הברזה ולגרום להארי להרגיש המושפל (כביכול) מאשר להילחם בכבוד ולהפסיד (בניגוד להארי, שהיה מעדיף בהרבה לבחור בדרך השנייה).
2. הוא רצה להיות רשע, במלוא מובן המילה (אף על פי שהוא לא ממש הצליח)- הוא חשב שעל ידי כך שהוא מבריז להארי ומכניס אותו היישר אל תוך כפות ידיו המכוערות של פילץ' הוא מתנהגת בצורה ערמומית ורשעית. הוא רצה לגרום לעצמו להרגיש חזק, כשבעצם הוא לא.

הפגישה האחרונה המתוארת בפירוט בין הארי לדראקו בספר הראשון מתרחשת כאשר הארי, הרמיוני, דראקו ונוויל מרצים את העונש שלהם על כך שנמצאו במסדרונות הוגוורטס באמצע הלילה (דראקו ונוויל עקבו אחרי הארי והרמיוני מסיבות שונות, והארי והרמיוני הלכו להביא את נורבט לחברים של צ'ארלי):

"...אתם נכנסים ליער, ואני לא חושב שתצאו כולכם בחתיכה אחת".

לשמע המילים האלה נוויל פלט צרחה קטנה ומאלפוי נעמד דום במקום.

"ליער?" הוא חזר, ונשמע הרבה פחות רגוע מבדרך כלל. "אי אפשר ללכת לשם בלילה- יש שם כל מיני דברים- זאבי אדם, שמעתי".

נוויל תפס בשרוול החלוק של הארי והשמיע קולות חנק."

שימו לב להשוואה שיש פה בין נוויל לדראקו- שניהם מראים סימנים לפחד במקביל. אפשר לראות שבעצם דראקו ונוויל מאוד דומים: שניהם פחדנים וחסרי ביטחון. ההבדל העיקרי והמשפיע ביותר ביניהם הוא שוב, המשפחה: ההורים של נוויל לא יכולים לעזור לו או לגדל אותו, לעומת ההורים של דראקו שמגנים עליו מכל משמר. ההבדלים האלה הם אלה שגרמו להתפצלות הנתיב הזהה בו שניהם הלכו בהתחלה אל שני נתיבים שונים- ניתב ההצלחה, בו הלך נוויל, וניצב האי-הצלחה, בו בחר דראקו.

"מאלפוי פנה אל האגריד.

"אני לא נכנס ליער" הוא אמר והארי שמח לשמוע את צליל הפאניקה בקולו.

"אתה תלך אם תהיה מעוניין להישאר שמה בהוגוורטס" אמר האגריד בתקיפות "אתה עשית דבר לא טוב, ועכשיו הגיע הזמן שאתה תשלם."

"אבל רק משרתים עושים דברים כאלה; זה לא בשביל תלמידים. חשבתי שיידרשו מאיתנו לכתוב שורות או משהו כזה. לו אבא שלי היה יודע שאני עושה את זה, הוא-"

נחמד וגם מעט מוזר לשמוע את דראקו פונה אל האגריד בצורה כזאת, לא במילות גנאי או בזלזול. אולי זה כיוון שבאותם רגעים פרצופו האמיתי נחשף מעט?

למה הארי שמח לשמוע את צליל הפאניקה בקולו? מילא, הוא לא אוהב את דראקו, אבל מה כיף לשמוע איך מישהו אחר מפחד. זה כיף לראות אותו חוטף עונשים אולי, או מקבל ציונים גרועים, אבל פוחד? זה לא טיפה אכזרי?

המשפט השני שדראקו אומר מעט מוזר לי: "רק משרתים עושים דברים כאלה." איך המשרתים קשורים? ממתי משרתים עושים כאלה דברים? יש לי פה הרגשה כאילו רולינג הכניסה בכוונה את המילים האלה לכאן בשביל לגרום לדראקו להישמע כמו בן עשירים מפונק, אבל היא עשתה את זה בצורה טיפה מאולצת.

"אם אבא שלי היה יודע"- שוב אבא של דראקו לוקח תפקיד. הוא משתמש באבא שלו כדמות כל יכולה, מודל לחיקוי ודמות שראוי להעריץ, כשבעצם הוא לא.

"לא אכפת לי אם קרה משהו למאלפוי, אבל אם משהו קרה לנוויל... זו אשמתנו שהוא בכלל נמצא כאן".

"לבסוף, רעש גריסה אדיר בישר על שובו של האגריד. מאלפוי, נוויל ופנג היו איתו. האגריד רתח. התברר שמאלפוי התגנב מאחורי נוויל ותפס אותו בתור בדיחה. נוויל נבהל וירה את הגיצים."

שוב- איך הארי יכול להיות כל כך אכזרי? דראקו הוא לא וולדמורט. הוא אפילו לא סנייפ. הוא בסך הכל ילד מעצבן, ואין סיבה לרצות שייקרה לו משהו רע! קשה להאמין שזה מה שהארי חושב.

ומדוע זה קרה? מדוע בחר דראקו  להפחיד את נוויל ולנהוג בכזאת טיפשות?

כי הוא פחד בעצמו. הוא רצה להראות לעצמו, ואולי גם לאחרים, שיש כאלה שפוחדים יותר ממנו, והוא בחר בדרך הזו בשביל להציג זאת. לא בגלל שהוא רצה לאמלל את נוויל, אלא בגלל שזאת הדרך אליה הוא רגיל והדרך שבה לימדו אותו להשתמש.

~

מעניין לראות אילו תהליכים עוברת הדמות של דראקו רק בספר הראשון- איך מילד תמים ומפונק מעט הוא הופך לילד שלהארי לא אכפת גם אם ייפגע?

מעניין אותי אילו עוד מהפוכות הדמות של דראקו תעבור בספרים הבאים, ואני מצפה בקוצר רוח שיתפנה לי עוד זמן לכתוב את החלקים הבאים במאמר.

* שלא תחשבו שאני חושבת שדראקו הוא דמות טובה ותמימה! אני פשוט רציתי להראות צדדים אחרים שלו שהתגלו בספר.