אפשר להתגעגע למישהו גם כשאתה מחבק אותו ומריח את השיער שלו.
כי יודעים שעוד רגע זה נגמר, עוד רגע ודי. ולא יהיה יותר עד לפעם הבאה.
ואז מייחלים לפעם הבאה, שיכולה להיות בשבוע-שבועיים הבאים.
אבל תקופת הזמן הזו היא פשוט ים של זמן.
נצח, אלפי שנות אור, שעון זמן שזוחל.
ובינתיים עוברים המון דברים, המון חוויות, המון קושי וכאב, המון התמודדויות.
המון צחוק ושמחה.
ובינתיים, ישנן את דמעות הסוררות שפורצות כל פעם ששומעים את הקול שלהם.
הדמעות שכבר לא מנסים להדחיק. הן שוטפות את כל הפרצוף, מרעידות את כל הגוף.
ופשוט אין מה לעשות איתן.
געגוע מרגישים בכל הגוף, בכל איבר, כל הזמן.
עכשיו נותר ללמוד איך חיים עם געגוע תמידי.