 כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
פרק 5
התעוררתי לקול הגשם החזק שטפטף בחוץ.
לא נראה שום סימן לשמש, מחוץ לשכבת השמיכה העבה שרר קור, לא רציתי לקום.
במשך זמן רב אגרתי את האומץ לצעוד אל תוך הקור שחיכה לי מחוץ למיטה, אך לשווא, השתפנתי.
כך המשכתי לשכב במיטה עד שקראו לי לקום ולהתארגן.
באוטובוסים ישבנו על פי כיתות, היה הרבה מקום ולכן יכלתי לבחור כל מקום שרציתי.
בדרך כלל הייתי בוחרת לשבת מאחור ולהתעסק בענייני, אך הפעם החלטתי שיש להוציא את המיטב מן הטיול הזה, לכן צעדתי בצעד בטוח לכיוון קדמת האוטובוס והתיישבתי מושב אחד מאחוריי מדריך הטיולים והמורה שישבו יחדיו. המקום החדש שלי אפשר לי לראות לאן אנחנו נוסעים.
לאחר כשעה ורבע נסיעה חנינו בתחתית הר מושלג מלא בקתות עץ רחבות ואטרקציות שרק ציפו שאני אעלה עליהם ואפגין את חוסר היכולת שלי לנווט ולגלוש בשלג.
המדריך הוביל אותנו לבקתה הגדולה ביותר והמרוחקת ביותר משאר הבקתות, זה נראה כאילו הופרדנו מכל שאר התיירים שנפשו באזור.
כל השכבה שלי לנה באותו המקום, דיי הופתעתי לגלות שהפעם ילדיי התלבושת הלבנה לא קיבלו מקום משלהם, מסתבר שהנהלת בית הספר כולל הורי התלמידים התעקשו שכולם יהיו ביחד, הם רצו שנתגבש, עד כמה שזה היה אפשרי.
אני קיבלתי חדר בקומה השלישית, יחד עם מלאני ורוז שתי בנות שלמדו איתי באותה הכיתה. לפי הבעות הפנים שלהן הן הסתייגו מאט מהרעיון שהן אמורות להיות יחד איתי, אך למרבה מזלי הן לא אמרו שום דבר בנושא, הן רק חייכו ואמרו "ברוך הבא" מה שהפיג את המתח.
לאחר כשעה נאמר לנו לרדת למטה לכיוון הקבלה, שם נקבל הוראות להמשך היום.
"יופי אני רואה שכולם כאן" אמר המדריך ונשף לרווחה, כאילו זאת הפעם הראשונה שלו שהוא לא איבד אף אחד.
"כפי שאתם רואים אנחנו נמצאים בהרי האלפים, כעט השעה 2 בצוהריים" הוא הסתכל בשעונו.
"אתם יכולים ללכת לאכול, לגלוש, להחליק על הקרח או כל דבר אחר שיעלה בדעתכם, אנחנו נתאסף כאן שוב לארוחת הערב שתיהיה בשעה 8 בערב"
"אני מבקש מכם תיהיו זהירים ואחראים" הוא הרצין.
"לאלו מכם שרוצים לעשות סקי ולא יודעים שישארו כאן איתי ואני אלמד אותם, זהו אתם משוחררים" הוא סיים את דבריו.
מהר מאוד כל התלמידים התפזרו, לצד המדריך נשארנו רק אני ולינה ילדה מהכיתה המקבילה שלי.
"טוב אני רואה שרק אתן שתיכן לא יודעות להחליק, חכו לי כאן אני כבר חוזר" הוא הלך לכיוון הקבלה ונראה כאילו הוא הולך להביא דבר מה.
המדריך חזר ובידיו היו שני זוגות של מוטות סקי ושני זוגות מגלשיים.
"אוקי תלבשו אותם" הוא אמר כמובן מאליו.
"אממ אנחנו לא אמורים ללכת לשלג כדי להחליק?" שאלה לינה בחשש.
"חהחהחה…" צחק המדריך וחייך חיוך מחמם.
"לכל אחד יש את השיטה שלו ללמד דברים, אני מבטיח לך שאתן לא תתעכבו כאן יותר מעשר דקות, ואתן תדעו להחליק בלי בעיה".
"ובכן שני דברים, המוטות משמשים כבלמים, ועל מנת להחליק טוב צריכה להיות עבודת ברכיים טובה!".
המשכנו לעמוד שם ולהתאמן בעבודת ברכיים, התכופפנו והתרוממנו פעמים רבות, זזנו מצד אל צד עד שהוא אמר שאנחנו רשמית מוכנות לעשות סקי שלג כמו כולם, אומנם עמדנו שם כשעתיים ולא כעשר דקות כפי שהוא אמר ללינה קודם לכן.
ההחלקה שלי הייתה איומה נפלתי אינספור פעמים, אבל מנפילה לנפילה התחלתי להרגיש שאני משתפרת, בהתחלה התחלתי מגבעות מאוד קטנות, כל פעם שהמהירות התגברה נבהלתי ובלמתי.
"היי לני תיזהרי מהאבן הזאת" התגרה בי ג'רמי. אך למרות כל ההצקות שלו מדי פעם שנפלתי הוא הושיט יד כדי לעזור לי לקום.
לבסוף החלטתי לנסות "גבעה" מאט גבוה יותר, על מנת לאתגר את עצמי.
עליתי על הרכבל והתחלתי לנסוע, כל כך התפעלתי מנוף ההרים המושלג לצד עצי האורן הגבוהים עד שמבלי לשים לב פספסתי שלושה תחנות והגעתי לפסגה.
על השלט בכניסה היה כתוב 'מסלול אקסטרים-למנוסים בלבד'
'מעניין למה הם מתכוונים כשהם אומרים אקסטרים?" חשבתי.
התבוננתי למטה על המסלול הארוך ולבי התחיל לפעום חזק יותר ויותר.
'אוקי, מה עכשיו?' פערתי את עייני לרווחה.
'לא אני פשוט אקח את הרכבל חזרה למטה' נשמתי לרווחה.
חזרתי לכיוון הרכבל, אך בבקתה בפנים כבר היה חשוך, ופעילות הרכבל נפסקה.
'אוי לא, מה אני אעשה כבר מתחיל להחשיך ואני לא יכולה לחזור ברכבל למטה' נבהלתי.
'אם אני אצעד ברגל זה ייקח לי שעות, ואני מסתכנת בלקפוא כאן למוות' נבהלתי יותר ויותר.
'אבל אם אני ארד במגלשיים אני מסתכנת בפציעה, אחריי הכל רק למדתי להחליק' נאנחתי.
"אוף, מה עושים?" אמרתי בקול רם.
במשך מספר דקות עמדתי וחשבתי איך אני יוצאת מהצרה שבישלתי לעצמי, החלטתי לבסוף שהדרך היחידה להגיעה במהירות חזרה לבקתה היא להחליק חזרה למטה.
'אוקי הנה זה בה' לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לגלוש באיטיות למטה.
כעבור שלושת הדקות הראשונות נתקלתי בענף ששכב באמצע המסלול, מה שגרם לי להתהפך ולהחליק על גבי עוד מספר מטרים למטה.
נעמדתי חזרה על הרגליים, אספתי את המוטות ופעם נוספות התחלתי לרדת למטה.
עד שהגעתי לבקתה כבר היה חושך מוחלט, היה זה סימן שכבר מאוד מאוחר מפני שבדרך כלל באלפים היו לילות לבנים.
רגליי היו חבוטות וכואבות, על אחת מלחיי נראה חתך עמוק.
נכנסתי לבקתה, ובכניסה התיישבתי על ברכיי.
'סוף סוף!!' התייפחתי.
הסרתי מעצמי את הציוד והנחתי חזרה בקבלה, על מנת שייקחו אותו בבוקר.
לפני שעליתי למעלה, התיישבתי על אחת הכורסאות הגדולות ליד האח, על מנת להפשיר קצת.
"אז מה קרה לך הפעם?" נשמע קול מוכר מאחוריי.
"לנס…" הופתעתי.
"שום דבר, אני הולכת לישון." התכוננתי לקום.
"שבי! אל תזוזי" הוא פקד עליי.
"מה אתה מתכוון לעשות? תיזהר אני כבר מכירה את הטריקים המלוכלכים שלך" אמרתי כועסת.
אבל במקום להתקרב אליי לנס נעלם מטווח הראייה וחזר במהירות ובידו החזיק קופסא לבנה.
"אהההההה זה שורף" צרחתי.
"תתאפקי, עם לא תחטאי את זה מחר תישאר לך צלקת" הוא אמר בקול רגוע.
לבסוף לנס שם פלסטר על החתך ועלה למעלה.
'על מה היה כל העניין הזה?'
'למה הוא נשאר ער עד כל כך מאוחר?' השעון על הקיר הראה אחד וחצי לפנות בוקר.
'ייתכן שהוא ידע שעליתי בטעות לפסגה והוא חיכה לי כי הוא דאג?'
'אין מצב!' צחקתי לעצמי ועליתי בקושי רב חזרה לחדר.
אני אשתדל לפרסם פרקים חדשים בתדירות גבוה יותר,
מקווה שאהבתם את הפרק ^^ תודה שאתם קוראים כאן!
הנה משהו שממש הצחיק אותי:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
