אם עדיין לא קראתם ונחשפתם, חוקרת מח שיתפה אותנו בכאבם של זוג חברים.

תכננתי לכתוב פוסט אחר אודות הסערה של אתמול בלילה, אבל זה יחכה למחר.

קראתי את הפוסט על מיכל וזה דוקר בלב לקרוא את זה.

כתבתי תגובה כל כך ארוכה - שיצא לי פוסט-תגובה.

ומכיון שאני מאמין בשידור אנרגיות לאטמוספירה (בדרך זו או אחרת) החלטתי להעביר את התגובה שלי לכאן כפוסט.

כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו לקרוא על הסיפור, להשקיע כמה שניות של מחשבה חיובית מחזקת לטובת הזוג האבל.

כך כתבתי בתגובה (ובאופן טבעי מעט ערכתי תוך כדי שאני מפרסם אותה כאן... עם עוד מחשבות שעולות תוך כדי):

ראשית, מכיון שאינני מכיר אותם והם אינם מכירים אותי, אני שולח אל האטמוספירה את תנחומיי.

ושנית, עם זאת אני, שולח את תנחומיי גם אלייך (חוקרת מוח). בכל זאת חברה טובה שלך. לא הייתי בקיא בכך שביהדות אין מנהגי אבלות על תינוק שטרם נולד. פשוט לא צא לי להתעסק עם זה. אבל באיזשהו מקום זה מקומם אותי. מצד אחד - ישנו האיסור על הפלה, שבין סיבותיו המחשבה שאל ה"מולקולות-חד-תאיות-רב-תאיות-יצור-תינוק" יורדת הנשמה בשלב מסויים ומאז לא ניתן להפיל "כי זה רצח" (ואני לא מצדד בטענות אלה, אבל זה נושא לפושט אחר אולי פעם). אבל מן הצד השני - שהעובר מת - מה אז? איפה הנשמה אז? האם לא צריך לכבד אותה כשהיא נפרדת? קטונתי ולכן אצא לי למסע של בירור עצמי בענייני היהדות בנושא זה.

בינתיים, אם הייתי בר דעת ויכולת לייעץ - הייתי מציע להם כן לנהוג במנהגי אבלות.

כן לבקש מהעבודה חופש - ואפילו שזה לא מעוגן בחוק - אני בטוח שיתחשבו. המנהלים צריכים להיות ממש אטומים כדי לא לעשות כן. וגם אם חוקית זה לא יכול להתווסף ליתרת החופש - אז הייתי ממליץ לזוג אפילו להתעלם מההתחבנות של ימי החופש! מה יותר חשוב - ימי חופש וכסף שאנו מפסידים? או בריאות הנפש שלנו?

כמו כן הייתי מציע כן לקיים איזשהו אקט שדומה ל"לשבת שבעה", לאפשר לחברים לבוא ולנחם ולדאוג במשך שבוע.

מנסיוני אני יודע ויותר מזה, אף מרגיש, שמנהגי האבלות היהדות לוקחים בחשבון בייחוד את הנפש שלנו וזה מה שטוב בהם (חוויתי שניים... אז זאת אמנם רק דעתי האישית - אבל מנסיון). משיקולים נפשיים הם התפתחו, תקופת האוננות, לאחריה השבעה, השלושים והשנה. תקופות תקופות כדי להתמודד!

אם לא מתמודדים, אפילו בכפיה לעיתים, לא יודעים מנוח.

זהו, נגמרו לי המילים,

מקוה, מתפלל ומתאמץ ש"המקום ינחם אותם עם שאר אבלי ציון..." לא יהיה סתם משפט ריק מתוכנו.

ושולח כוונה טובה. עם המון מחשבה ואנרגיה חיובית של ניחום ומבקש, אם אפשר, שתעשו כך גם אתם.

שלהם, אנִי

ותודה ל-168 שכבר ביקרו.