די כבר, מספיק.

אתמול ב12:12 אמרה אחת מהקולגות שלי במשרד שהיה פיצוץ והיא דואגת לאבא שלה.

זה די מבהיל. בפיצוצים תמיד יש סיכוי שאתה מכיר מישהו. מי יודע כמה הרוגים יש? מי יודע כמה פצועים יש?

שיעור בגיאוגרפיה:

כשזה בירושלים - יש סיכוי שיהיה שם מישהו שהיה איתך בצבא.

אם זה בחיפה - אז יש סיכוי שזאת אחת שעברה אצלך במיטה (או אתה אצלה)

אם זה בבאר שבע - (בא לי "באר שבע" מה יש?) אז דווקא לשמחתי חוץ מלהזכיר לי השעות הרבות שצברתי בתחנה המרכזית אחוז ההיכרות יורד.

באילת יש סיכוי שמישהו שירד לחופשה דווקא עכשיו... (ולא, לא עשיתי אף שבדית, לא באילת ולא בכלל - אז אין סיכוי)

שלא לדבר על מטולה - שחוץ מזה שאני דואג לחיי אדם - אני לא מכיר מישהו אישית.

אבל כשזה בתל-אביב - מד הלחץ עולה. הוווו, עולה מאוד. אני מכיר המון אנשים.

שיעור במדעי החברה:

שיחקתי אותה קור רוח.

שאלתי את הקולגה אם אבא שלה אמור להיות באיזור - היא אמרה שיש סיכוי.

גם היא שיחרה אותה קור רוח.

ניסתה להתקשר אליו - אבל לא היתה תשובה. היא אמרה לנו (ולעצמה) שבטח הקווים נפלו.

כל כך קיוויתי בשבילה שהכל יהיה בסדר.

אבל הייי - גם אני מכיר כמה אנשים באיזור.

התקשרתי לחברה טובה שגרה ממש ממש ליד - ולא היתה תשובה...

התקשרתי מיד לחברה טובה אחרת שמאוד קרובה לקודמת.

כשהיא ענתה ישר שאלתי אותה. בלי "שלום" בלי "מה נשמע". אפילו לא נתתי לה זמן להבין שזה אני.

ישר יריתי " "הכל בסדר אצלכן??" ולפי הגמגום הבנתי שאין לה מושג על מה אני מדבר.

ואווו, עכשיו לך תחשוב איך לספר בלי שמהצד השני יישמע בום, טראח השפורפרת תיפול או צעקה או לא יודע מה...

פתאום זה לחץ ממקום אחר...

ביקשתי שתסמס לי מיד כשהיא תדע שהכל בסדר - ולא אחיר הסמס להגיע. הכל בסדר.

נרגעתי.

שיעור בתקשורת חזותית:

התעדכנתי באחד מאתרי החדשות.

ואז קראתי במי מדובר.

טוב, למרות שאולי חשבתם - אבא של הקולגה שלי זה לא.

וגם לא אנשים שאני מכיר.

בכלל בכלל ללא.

שיעור בהתעמלות:

אתם יודעים מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי את הבאזז שיש למשל לפני המונדיאל.

כשכל הביצה רוחשת סביב ההתרחשויות, מי משדר? מי משחק" מי מנצח...

אותי זה בכלל לא מעניין. בין השאר כי אני לא מאוהדי הכדורגל המושבעים.

זה פשוט לא נוגע לי. כל התקופה הזו שלפני ובזמן.

אז אין לי מה לפחד מהתקופה הזו... מהשעמום שכל ערב אשאר לבד.

(פתאום מצחיק אותי לכתוב את זה - כי מה בדיוק אני עושה עכשיו? כשחזרתי למונדיאל של רווקוּת?)

אז כמו שאני לא קשור למונדיאל - אני לא קשור לעולם הפשע.

(ואני לא מתכוון להרגיז מישהו כן.... :-) )

אפילו לעארסים למטה אני לא קשור (ולהם בטוח יש מישהו אי שם בפשע... לא הם חס וחלילה... )

הפסקה

די מספיק! אנחנו רוצים הפסקה. רוצים חופש. חופש גדול.

כבר יומיים שהתקשורת מתעסקת וחופרת. די. אי אפשר יותר.

הבנו שרצחו את העבריין הבכיר, את ראש משפחת הפשע ושלל מחמאות.

כבר שמענו עשרות פעצמים שהילדים יצאו מהכלא ללוויה.

כבר חששנו מספיק מהנקמה שבוא תבוא.

האם באמת זה כל כך מעניין?

האם זה יפתור משהו?

לא. אז די לדבר על זה.

אתם לא עוזרים בדיבורים.

לא לחברה. ולא למשטרה.

וסליחה על ההשוואה - אבל גם על יגאל עמיר אנחנו לא רוצים שידברו יותר מדי.

כל הבאז האחרון עליו היה כי היה יצר של מציצנות מה קורה עם הרוצח השפל הזה (עמיר)

והוא נגמר תוך יומיים.

אז יאללה - רצחנו וגם קברנו.. עכשיו די.

לעבור הלאה.

כי מה שקורה עכשיו - זה כבר בסה"כ פשע בפני עצמו.

שיעור בסריגה

לא שזה קשור, אולי סתם קריצה שכזו...

אבל ואללה - עדיף שהחדשות יתעסקו ב"אח הגדול"

כי אם כבר לעסוק בשפל, ברדידות, בתת-רמה...

אז הנה הוכחה שהריאליטי עדיף מהמציאות.

שיעור במדעי החיים

אז נרים כוס יין. לחיי חיים טובים יותר.

לחייכם, אנִי

ותודה ל-272 שביקרו עד עתה.