הדבר האחרון שהייתי רוצה ממש עכשיו ברגע זה (בין אם זה בגלל שאני כותב עכשיו ובין אם בגלל שעדיין ממש בוקר) זה שהסלולרי שלי יצלצל. חבל שאי אפשר לקבוע שבין שעה זו לאחרת יהיה רינגטון כזה ובשעות אחרות רינגטון אחר... הרינגטון שלי הוא הצלצול של CTU מהסדרה 24 והוא ממש לא מתאים להתרחשות עליה אכתוב מיד.

כמה נעים זה להתעורר בבוקר, הכלבה שלי באה להתפנק, השמש חודרת ומציירת פסים מבין התריסים.

ברקע אפשר לשמוע את "תזהר ממנה היא כמו דבורה" בקולי קולות מהשכנים למטה. זה מזכיר לי שכשהייתי ילד, היינו שומעים בשבת בבוקר את הגשש, ולפני זה נראה לי את התכנית הזו עם ה"פתיחון" של מכונת הכתיבה (איך קראו לזה ובאיזה תחנה זה היה?) לאור זאת אני מבטיח שאיך שאני אקום - אני אשים בקולי קולות גם כן...

בכל אופן, אני עושה חצי סיבוב שמאלה לכיוון המחשב, בודק דוא"ל ומוצא כמה תגובות בישרא.

אחת מסויימת מתחילה עם "מקסים שכמותך..."

חוץ מזה שהיא מקסימה בעצמה, כבר יש לה צעצוע משל עצמה אז אני לא יכול לקחת את המחמאה הזו רחוק מדי.

ובכל זאת, הסיטואציה הזאת של: להתעורר, לצאת רגע אל הקור (עם כל מה שנובע מזה) לצורך צחצוח שיניים ולחזור למיטה,

לשמיכה שעדיין אוצרת את חום גופי. ואז לקרוא מחמאה כזו, ולא משנה שההקשר לא קשור. היא סיטואציה נעימה.

סיטואציה שעוצרת לרגע ומזכירה לי מה חסר לי אבל משאירה אותי עם טעם של עוד וחיוך קטן.

בוקר טוב ושבת שלום.

שלך, אנִי

ותודה ל-382 שכבר ביקרו