היי, אני מתנצל מראש על זה שנראה לי שהפוסט הזה אולי לא יהיה מעודד (למרות שאני אנסה - וזה הכוונה בכל אופן)

אמא שלי נפטרה לפני כמה שנים אחרי מחלה קשה. בשנות המחלה בניתי לעצמי חומה של הגנה תוך שאני חושב "נו טוב, היא תראה אותי מתחתן מהשמים". ברור שזה מנגנון הגנתי ולא בדיוק מעודד אחרים ("לא מדעי" או משהו כזה...)

היום, אחרי שהיא כבר לא איתנו כמה שנים אני פחות מרחף במחשבות שאנטי מעודדות וורודות. החלפתי אותו במנגנון שאומר:

"נו טוב, אז היא לא תראה אותי מתחתן, אבל מצד שני -

  אם היא היתה רואה אותי מתחתן - אולי היא לא היתה רואה את הולדת הנכדים ממני?

  ואם היא היתה רואה את הולדת הנכדים - אולי היא לא היתה רואה אותם עולעי לכתה א'?

  ואם היתה רואה אות עולים לכתה א' - אולי לא היתה רואה אותם מתגייסים?

  ואם היתה רואה אותם מתגייסים - אולי לא היתה רואה אותם מתחתנים?"

  דיינו?! :-)

בקיצור, ואולי זה לא מעודד, להלן סנסציה! ממש סקופוסט!

כן, כן, אנחנו מתים בסוף.

אז מה נעשה עם המידע הזה?

לפחות בואו נעשה את המאמצים ליהנות מכל רגע (מתוך אגואיזם - אני יודע)

ונעניק לאוהבים ולאהובים שלי רגעי הנאה דומים (מתוך "ואהבת לרעך כמוך") כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי נפרד.

תמיד נתגעגע לרגעים טובים שהיו! נגד זה אין מה לעשות אבל אפשר להנתחם ברגעים אלו.

אבל כדאי שלא נצטער על רגעים שלא היו! כי כשאין מה לעשות נגד זה - זה מתסכל מאוד.

מוזמנים לנסות לעודד אותה שהיוותה לי השראה לפוסט הזה.

ושבת שלום.

אנִי

ותודה ל679 שכבר ביקרו