לפני שבוע וחצי פרסמתי פוסט על "מה ישראלי".

שם, בין השאר, ציטטתי קטע שקיבלתי בשבועות האחרונים כבר כמה פעמים במייל.

קטע שפורס בצורה הומוריסטית/צינית על כל הדברים הישראלית שהם בעצם "מיובאים"

כשהשורה הכי טובה, היא זו שבסוף שגורסת ש"החוצפה" - היא, היא - ישראלית.

עצבן אותי שאינני יודע מי כתב את הקטע הזה מכיון שאנשים "חכמים גדולים" בלצטט -

אבל לא טורחים לתת קרדיט.

וחכמים עוד פחות אלה שנהנים - ופשוט בקלות הקלקה - מעבירים הלאה.

הקטע הזה שהגיע אלי כמה פעמים לפני שכתבתי ועוד כמה פעמים אחרי שכתבתי, היה דוגמא מצויינת לחוצפה הישראלית.

אז מצד אחד אמנם רציתי לשתף, אבל מצד שני לפחות כתבתי והדגשתי - שהקטע לא שלי ושאינני יודע של מי הוא.

היום קיבלתי מייל מרגש!

סוף סוף קיבלתי תגובה - מי כתב את הקטע הפשוט, המצחיק והחכם הזה.

את הקטע כתבה שרית סרי בספר שלה אנא - שקלו לקנות אותו. עכשיו מגיע לה.

מה שהיה נחמד מצד אחד אך עצוב מצד שני הוא שהיה זה מייל משרית סרי עצמה - כן, השחקנית.

מתברר שהיא הגיעה לבלוג שלי בעקבות הפוסט שלי.

נפלאות דרכי האינטרנט שכך יכולות להרוס ולמחוק קרדיט של יוצר,

אבל יחד עם זאת, ב"גיגול" אחד לאפשר לו למצוא את היצירה שלו ולהגיב.

כאן היא כותבת על זה ומשתפת בכאב שלה.

בכל אופן, אני עושה את המעט שאני יכול ומפרסם גם את הפוסט הזה כדי שכולם ידעו ויתנו קרדיט.

יש לאנשים חוצפה לשלוח את הקטע הזה בלי קרדיט ליוצרת.

אני מקוה שלכם תהיה היוזמה להגיב, בכל פעם שתקבלו גם אתם את המייל עם הרשימה של "מה ישראלי"

ותתנו קרדיט לשרית סרי.

ואגב - אם תקבלו גם קטעים אחרים - "תגגלו" קצת ותמצאו מי האבאמא של הקטעים האלו

גם אתם לא תרצו שיצטטו מהפוסט שלכם בלי לזרוק איזו עצם.

שנאמר "למען תיקון עולם".

שלכם,

אנִי

ותודה ל836 ולשרית שכבר ביקרו