מחשבות בעקבות הפוסט של "הוא" מומלץ לקרוא לפני!
בעקרון - אני גבר של לעשות אהבה (ולא כי זה פופוליסטי לכתוב את זה)
כשאני עושה איתך(אחת) אהבה - אני לא מפחד שאולי את לא רוצה להיות איתי.
אם "את כבר עירומה ורוצה אותי" זה סימן שעברנו דרך ואת רוצה אותי ב-100%
מצד שני - לזכותי ייאמר שלא בגלל זה הלכתי מאף אחת.
וגם לא היתה ביניהן אף אחת שרצתה שסתם אזיין אותה.
כמו גבר טיפוסי, אמנם בשלב יותר מאוחר בחיי, גם אני רציתי לנסות להיות "סתם מזדיין אחד"
הצלחתי איתך(אחרת), העזתי ונועזתי - אבל לא הספקתי לקחת אותך עד הקצה, לא לכבוש ולא לתקוף ובטח שלא בלי פחד. אני חושב שרצית שאעשה איתך אהבה (אבל גם לילד כבר היית מוכנה ובשלה שנתיים)
- אז דווקא מהפחד הזה זה נגמר ולא מהסיבות ש"הוא" מזיין (סליחה, מציין)
נותרתי לחשוב לעצמי - שעוד יש לי זמן להיות לפעמים גם כזה וגם כזה.
אבל נראה שלא משנה אם אני אצא מהבית עם כובע או בלי - מישהו יחטיף לי וישאל:
"למה אתה עם/בלי כובע"
אז מה עדיף? לעשות אהבה או לזיין?
אולי פשוט צריך "לזיין באהבה"
כמו חומוס - או לא לזיין בכלל.
ואז נקווה שיהיה פשוט אחלה.
להת'(זיין)
אנִי
ותודה ל853 שכבר ביקרו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
