ראש השנה מאחורינו. חלק נושמים לרווחה, חלק כבר מתכוננים לחג הבע"ל.

מראש השנה ועד היום התפתח אצלי הרצון או הצורך (נראה כיצד נתקדם פה ונבין מה זה היה באמת) לפתוח בלוג.

לזיין את השכל עם מה שאני חושב, בתקוה שזה יעניין מישהו (האם זו לא תמצית הבלוגיה/בלוגספירה ושאר כינויים לטרנד הלא חדש הזה של אנשים שכותבים?)

ולמה פתאום? כי ככה בלי הכנה מוקדמת, ארוחת החג והבאזזזז המשפחתי סובבו אצלי את המתג ו/או הכפתור (הפיוז או איך שאפשר לקרוא לזה)  ופתאום אני מוכן לדבר הבא - להקים משפחה משלי. (אם הייתם מכירים אותי הייתם מבינים כמה זה מהפכני - עד כדי כך שאני מת להצהיר את זה בפני כל העולם - אבל חושב שזה יהיר מדי. אז אני עושה את זה כאן, "בסתר"...

אם כך בעצם,  בבלוג הזה יש לי בעצם לא רק מטרה אחת אלא שתים!

הראשונה - "להוציא החוצה בכתיבה" והשניה "לצאת החוצה עם כתובה".

כן, כן, אני גבר מחודש, שלא פוחד ממחויבות, לא פוחד להצהיר את זה.

אני מתרגש בעצמי מהמהפיכה האישית אבל לא נותן לה לעוור אותי - אני נשאר אותו בחור בררן! והפעם אפילו יותר

כי הפעם - זה לקראת הדבר האמיתי - ובשביל זה את צריכה להיות האחת והיחידה שלי. נקודה. בלי התפשרויות.

אני חושב שעל ידי כך שאכתוב כאן מה אני חושב על כל מיני נושאים שבעולם - תוכלי להכיר אותי עמוק. וזה מה שנחמד בכל העניין.

הנושא החם בישרא: סליחות.

אין מתאים יותר מנושא כזה לפוסט ראשון.

סליחה, בשם "עם הגברים", מכל אלה שרצו להתחתן איתנו אבל עוד לא היינו שם.

אני כאן עכשיו. אם את קוראת ואומרת "ממממ, מעניין הבחור הזה..." (כלומר בעוד כמה עשרות פוסטים... כשיהיה יותר בשר להכיר) נסי לתפוס אותי ברשת.

אני צנוע, ואני שווה את זה. (או בסדר הפוך)

בקיצור:

      שלך, אנִי.