טוב,

האירוע הזה היה בהחלט טוב.

והחתונה הזו היתה באמת שונה מחתונות אחרות.

שמלת הכלה היתה בדיוק הטעם של (והדמיון שלי פעל שניות נוספות על הכלה שלי)

7 הברכות מתחת לחופה היו מרגשות (והדמיון שלי פעל דקות נוספות על תכנון הטקס שלנו)

והמוסיקה היתה נחמדה מאוד אפילו ממש נחמדה. (והדמיון שלי פעל שעות נוספות על איך ייראו האורחים שלנו, סוגי המוסיקה השונים, הרוקדים, המשפחה והחברים וכו וכו וכו)

האוכל היה בסדר גמור , מה שטוב אצלי זה שהסף הקולינרי כל כך נמוך - שגם עם לוף בצבא הסתדרתי... אני חס וחלילה לא אומר שהאוכל היה ברמת המטבח הצבאי. אני רק אומר שאם אחרים מצאו לנכון לקטר קצת פה וקצת שם, או להשוות את זה לאוכל בחתונה שלהם ש"היה הרבה יותר טוב", אז אני נהניתי ממה שאכלתי וסגרתי עניין. (טוב, גם ככה לא הייתי בחתונה של זאת שקיטרה... אבל מצד שני היא מקטרת על הרבה דברים).

והחשוב ביותר כמובן - השידוך:

בשולחן שבו ישבתי, חוץ מ-3 חבריי, היו עוד 8, 4 מהם נראו לי בני טיפש-עשרה+, עוד זוג אחד ועוד סתם שנים נוספים. לא הצלחתי לוודא מי היא זו שאני אמור לבדוק שהיא מתאימה לי... מצד שני גם ההיצא לא היה כזה שהייתי מהמר על אחת מהשתיים.. אז מסתבר שתכנית החומש לא בדיוק פעלה הפעם.

אבל נשבע לכם, אני מרגיש את האנרגיות באוויר. וזה מה שהפך את החתונה הזו למיוחדת מכולן. משהו באויר כאילו התחיל לספור את החתונות בהן אשתתף ומה אקח מכל אחת...

בהזדמנות אפרוט כמה נקודות שיעזרו להבין למה אצלי השינוי הוא משמעותי, ודווקא לא נכנס תחת המטריה של הגבר שלא היה מוכן להתמסד ופתאום בא לו.

יש תורה שלמה מאחור - ובטח באחד הפוסטים הבאים אכתוב ואבהיר.

אז הלילה אני שוב באלכסון.

(כלומר זה לא שתכננתי להביא הביתה מישהי מהחתונה, אבל גם המח יישן טוב הלילה, יישן באלכסון.)

מת מעייפות, אפילו רקדתי קצת פה ושם

מקוה שהצילצולים שיש לי עדיין באוזן לא יפריעו לי להירדם.

להת' מחר או אחרי זה.

...ותודה ל-16 שכבר ביקרו,

לילה טוב,

      שלך, אנִי.