לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


*לחיים שיש גם מחוץ לישרא.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"פרסומת מעצבנת במיוחד" - האמנם?


"גם פרסומות נראות לפעמים ממש רע, וחמור מכך, גורמות לנו להיראות לא משהו."

 

אוי נו באמת... לצערי דווקא לא יצא לי לראות את הפרסומת - אבל קראתי את התיאור שלה בכתבה המצורפת בקישור.
נשמע לי שלקחו משהו עצוב וחלמו שיהיה יותר טוב
זה בערך כמו השיר "נולדתי לשלום" מתקתק וכואב באותה מידה
או כמו לשיר "סלאם עלינו ועל כל העולם" - זה משהו של תקוה
ככה אני רואה את זה (ואולי אני באמת צריך לסייג את דבריי עד שאראה את הפרסומת
בכל מקרה - האם הייתם מגיבים אותו דבר על הפרסומת של קסטרו במאה שערים - שמישהי זורקת בגד ארוך שרוולים מתא ההלבשה אחד לשני ומהשני מחזירים לה ג'ינס קרוע ואופנתי והיא זורקת חצאית ארוכה, והשניה זורקת לה גופיה חושפנית
והקריין האופנתי עם הבלורית האיפור והעגילים אומר "בסה"כ רצינו שתהני ותתלבשי טוב"
האם הייתם נפגעים באותה מידה מזה שקסטרו מנסים להציע לחרדיות לבוש יותר טוב?

האם המלחמה של החרדים ב"בת ישראל התלבשי בצניעות" היא מוצדקת או לא? האם הם נלחמים לחינם וכו וכו וכו

חבר'ה - ניפחתי פה את השכל - אני יודע... והגזמתי לגמרי ולקחתי את הדברים שלכם לקיצוניות.
אבל הייי - האם לא עשיתם אותו דבר על פרסומת קטנה וחסרת חשיבות כזו?
(מצד שני - יכול להיות שזו היתה גדולתה של הפרסומת ושל הקופירייטר - לעשות באזזזז)

אבל גם אתם ניפחתם! לקחתם משהו והפכתם אותו לפוליטיסתם.

בחייאת - קחו בפורפורציה!

 

שבת שלום,

אנִי

 

ותודה ל1024 שכבר ביקרו

נכתב על ידי , 10/7/2009 14:45   בקטגוריות טלוויזיה, פרסומות, ביקורת, צבא, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבק כוכבים


קראתי פוסט על עשרה דברים שבלוגרית מסויימת למדה השבוע. באחד הסעיפים היא כותבת:

"גם אחרי שמנקים בבית שעתיים רצוף אבק, נראה כאילו לא התחלתי אפילו ויש עוד לפחות שעתיים"

 

זה הזכיר לי שכשהייתי ילד, אחד התפקידים שלי בבית היה האבק.

על כך אני תמיד שנאתי, שונא ואשנא אותו (את האבק)

 

לאחרונה, כששיפצתי לי שידת טלויזיה יפה

עשיתי טעות וצבעתי אותה בשחור מבריק.

עכשיו רואים את כל גרגירי האבק האפשריים

ונראה שכל אלה שניקיתי בילדותי שבים ומציקים לי.

(וקוראים לחברים שלהם)

 

אחרי שגם הצבתי על השידה היפה את ה-LCD37

וידוע שלטלויזיות יש תואר שני בייצור חשמל סטטי

אז לא מספיק האבק הטבעי (אבק תם) והאבק הנוקם (אבק רשע),

לכל אלה מצטרפים עכשיו גרגירי אבק מהסביבה (שאינם יודעים לשאול)

הם התעופפו להם בסביבה, וכח מאגי של טלויזיה משך אותם לנחות בקרבתה.

 

אז מצאתי שיטה להתמודד. (לא היה לכם חסר חכם?)

אנ מאבק פעם אחת, עם מקל נוצות צבעוני שכזה

ומה שהעפתי - מבחינתי העפתי.

מצידי שדקה אחרי זה כבר ישכבו כל האבקנים האלה שוב על השידה

(יכול להיות שגם הם רוצים לראות טלויזיה - אבל מה? הם מסתכלים מזוית לא טובה, הלוואי שיתפס להם הצוואר האבקני שלהם)

 

אני את שלי עשיתי.

 

ככה אני חושב שניקיתי ועמוק בפנים הרי יודע שאין באמת מה לעשות.

ואני לא שובר את הראש יותר,

עד לפעם הבאה.

 

שבוע טוב,

אנִי

 

 

ותודה ל757 שכבר ביקרו

נכתב על ידי , 25/4/2009 23:27   בקטגוריות בהשראת פוסט של מישו אחר, זכרונות, בית, טלוויזיה, פוסט לילה, פוסט שטות, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לקנות שמלת בלרינה ורודה


כבר כמה שבעות שאני אומר לעצמי - הגיע הזמן לחזור.

כבר תקופה ארוכה שאני לא בשגרה שלי.

חודשים שאני לא פוקד את חדר הכושר.

חודשים שאני לא כותב כאן.

אבל משהו בשבועות האחרונים אמר - הגיע הזמן לחזור.

יש לי מסך גדול יותר,

ומקלדת אל-חוטית שאני יכול להתרווח בכורסא הנוחה ולכתוב מרחוק

(ומטוס שעובר ממש עכשיו ממש נמוך פה מעל - אבל זה לא קשור)

ועדיין לא הושבתי את הטוסיק שלי לכתוב - והנה הגיע הזמן לחזור.

 

הפוסט האחרון שלי שודר לאויר ב29/11 - ואללה, עברו פאקינג שלושה חודשים.

שלושה חודשים זה זמן שכבר רואים בטן.

(מטאפורית. גם בלי חדר כושר - יש לי את אותה בטן שהיתה גם לפני)

זה לא שהיו כאן קריאות חיזור.

והרי אני כותב כאן בעיקר בשביל עצמי (בינתיים)

 

אתמול צפיתי ב"סקס והעיר הגדולה"

(גם סתם בסקס, אבל זה סתם)

והערצתי את קארי -על היכולת שלה בוא מבילוי, מקפה, מדרינק או אפילו ממפגש עם מר. ביג

וישר לכתוב משהו, להוציא את זה עם האצבעות על המקלדת ולפרק את זה.

טוב, נכון שהיא מרוויחה על זה כסף כשכל ניו-יורק אמורה לקרוא את זה

אבל בכל זאת, ראבאק - מה עם העייפות?

זה נכון שצריך להכות על הברזל כשהוא חם! וזאת בדיוק הסיבה שאני כותב עכשיו!

כי אתמול ראיתי סקס (והעיר הגדולה), והיום הספקתי לצ'וטט עם שתיים במסנג'ר.

אחרי שנים שלא צ'וטטתי שם. אחת שנתנה לי את המסנג'ר שלה אתמול שלשום באתר ההיכרות שאני מנוי בו, והשניה - שעשתה את זה לפני חודשיים בדיוק ולא הגיבה בעבר להודעותי ודווקא היום כן.(נקרע ביני ובין עצמי אם זה נכון לעשות - אבל זה כבר חומר לפוסט אחר)

הספקתי גם לקרוא כמה פוסטים אחרונים אצל hu-ve-hi ולהגיב, ולקבל תגובה, ולקרוא ולהגיב שוב.

וזה עשה לי חשק לבדוק מה קורה אצלי בבלוג? ומי הגיב ואולי לא ראיתי (כי אכן לא קיבלתי מיילים)

ואז, קראתי אצלה על השבת הטובה שעברה עליה ועל בן-זוגה (והוספתי לזה קצת מהדמיון שלי למרות שהיא לא כתבה)

ומשם, הדרך ללהכניס את שם המשתמש שלי לכאן היתה די קצרה. אז עכשיו, רגע לפני השינה ועם כל העייפות, אני שמח לכתוב שחזרתי. ולהודות לקארי בראדשו שמכל הנשים ומכל הפעמים - לחצה לי על הכפתור.

אולי אתחפש לקארי?

זאת לא תהיה בעיה בכלל לקנות שמלת בלרינה ורודה כזו...

אבל מאיפה אשיג פטמות יפות כל כך?

 

האמת - התגעגעתי.

שיהיה לכולנו שבוע טוב יותר. ונתראה בקרוב.

 

אנִי

 

 

ותודה ל508 שכבר ביקרו

נכתב על ידי , 28/2/2009 23:56   בקטגוריות אמת, היכרויות, זוגיות, טלוויזיה, פוסט לילה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 50




2,597
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)