הדבר האחרון שהייתי רוצה ממש עכשיו ברגע זה (בין אם זה בגלל שאני כותב עכשיו ובין אם בגלל שעדיין ממש בוקר) זה שהסלולרי שלי יצלצל. חבל שאי אפשר לקבוע שבין שעה זו לאחרת יהיה רינגטון כזה ובשעות אחרות רינגטון אחר... הרינגטון שלי הוא הצלצול של CTU מהסדרה 24 והוא ממש לא מתאים להתרחשות עליה אכתוב מיד.

כמה נעים זה להתעורר בבוקר, הכלבה שלי באה להתפנק, השמש חודרת ומציירת פסים מבין התריסים.

ברקע אפשר לשמוע את "תזהר ממנה היא כמו דבורה" בקולי קולות מהשכנים למטה. זה מזכיר לי שכשהייתי ילד, היינו שומעים בשבת בבוקר את הגשש, ולפני זה נראה לי את התכנית הזו עם ה"פתיחון" של מכונת הכתיבה (איך קראו לזה ובאיזה תחנה זה היה?) לאור זאת אני מבטיח שאיך שאני אקום - אני אשים בקולי קולות גם כן...

בכל אופן, אני עושה חצי סיבוב שמאלה לכיוון המחשב, בודק דוא"ל ומוצא כמה תגובות בישרא.

אחת מסויימת מתחילה עם "מקסים שכמותך..."

חוץ מזה שהיא מקסימה בעצמה, כבר יש לה צעצוע משל עצמה אז אני לא יכול לקחת את המחמאה הזו רחוק מדי.

ובכל זאת, הסיטואציה הזאת של: להתעורר, לצאת רגע אל הקור (עם כל מה שנובע מזה) לצורך צחצוח שיניים ולחזור למיטה,

לשמיכה שעדיין אוצרת את חום גופי. ואז לקרוא מחמאה כזו, ולא משנה שההקשר לא קשור. היא סיטואציה נעימה.

סיטואציה שעוצרת לרגע ומזכירה לי מה חסר לי אבל משאירה אותי עם טעם של עוד וחיוך קטן.

בוקר טוב ושבת שלום.

שלך, אנִי

ותודה ל-382 שכבר ביקרו

פתיחה:

בכל פעם, דווקא כשאני מחוץ לבית ורחוק ממחשבים פוטנציאליים,

עולה לי רעיון לפוסט. ואני כבר מפתח אותו, ורואה בדמיוני את השורות והמילים

והכל בבלאגן.

אם יש לי זמן, אני מצליח להתחיל לסדר אותו רעיונית, לפי נקודות, ותת-נושא שיוביל לתת-נושא.

אבל עוברות כמה שעות, ואני עסוק בדברים אחרים, ואז, עד שאני מגיע למחשב - כל הלהט עובר.

פתאום הכל ריק, דף חלק ולבן מונח מולי ואינני יודע איך למלא אותו.

לא הפעם.

גוף:

יצאתי לטיול לילי (קצר) עם הכלבה. זה זמן טוב למחשבות.

ובד"כ המחשבות האלה קשורות איכשהו לאיחולים האישיים שלי.

לדברים שעדיין חסרים לי בחיים ושאני מתגעגע אליהם.

בראש הטבלה - איך לא, זוגיות.

אני יכול להיזכר באיזו סדרה טלווזיונית שראיתי, וששם משחקת שחקנית שהייתי שמח שתשחק איתי.

   למשל "ויל וגרייס" או פעם היתה זו "פליסיטי" עם "האמא גילמור" די חמודה

   (אתם מתחילות לצייר לעצמכן את הטעם שלי פחות או יותר)

אני יכול להיזכר למשל להיזכר במישהי שראיתי היום (או אתמול, או מתישהו) ושעשתה לי את זה. (כלומר שהייתי רוצה ש...)

   למשל היום הייתי אצל החייט והיו שם שתי נשים. אחת מהן סיבבה אצלי כמה גלגלי שיניים.

   היא היתה דקיקה (האמת - מדיי) ושדיה היו מעט גדולים לגופה הדקיק אבל מתאימים בדיוק לכפות ידיי.

   אבל תרגיעו (כמו שאני הרגעתי) כי נראה שהיא way too צעירה בשבילי.

   איך אני יודע? לא, לא שאלתי ולא התחלתי איתה, פשוט האשה השניה, שישבה לידי, היתה כנראה אמא שלה.

   והיא, הנערה,  מדדה את מכנסי מדי ה-א' שכנראה קיבלה אתמול בבקו"מ ובאה לעשות להם גזרה.

   ולא! אני עוד לא פדופיל. אז ריסקתי כל מחשבה אפשרית לרצפה.

   ובכל זאת, כמו ש"הוא" כתב - אני עדיין גבר וסקס זו עדיין מילה עם הרבה נוירונים, הורמונים ושלל אלקטרונים

   שגורמים לכל מיני שינויים חשמליים במח שלי.

אני יכול לראות זוג שהולך בצד השני של הרחוב ומיד אני מתחיל לבנות מסביבם סצינה והם הדמויות בריאליטי הרגעי שלי:

   אם הם הולכים בלי להחזיק ידיים - אני כבר קובע שהם זוג בפוטנציה, ושאוטוטו זה יקרה.

   אולי זה טיול של אחרי דייט שלישי? (ואנחנו יודעים לאן אני ואתם חושבים שזה הולך)

   אם הם כן מחזיקים ידיים אז אני סתם קצת מקנא.

יש ערבים שבהם אני ממש הולך רחוק (לא במרחק אלא המחשבה),

   למשל כשאני רואה אור נדלק באיזה בית, באיזה חדר - וחושב לעצמי מי נכנס לשם עכשיו?

   האם זהו בית שיש בו חום ואהבה בדיוק כמו אלה שחסרים לי כעת?

   אז תארו לכם מה קורה כשנדלק אור באחד מאותם חלונות קטנים של חדרי מקלחת...

טוב, להוריד אדרנלין. הערב היה משהו רגוע.

להזכירם, טיילתי עם הכלבה, הגענו לצומת הראשון, ומכונית בדיוק ביצעה פניה.

בתוך המכונית ישב בחור, ונראה שהוא חוזר מבילוי. (האמת 23:15 - איזה חוזר? בטח בא לאסוף את פליסיטי הדקיקה, זאת שהדליקה את האור, נכנסה לחדר, לקחה כמה דברים, ואז עברה לחדר המקלחת להתארגן.)

בכל אופן - את כל הפיתוח הדמיוני הזה עשיתי ממש עכשיו בעודי כותב אם הפוסט הזה.

כשהייתי למטה ברחוב - הייתי עדיין הרבה יותר תמים (טוב, גם היה יותר מוקדם).

כשהוא עבר, זה "הביא לי פלאשבק" והזכיר לי עובדה קטנה (אחת מני רבות) אליה אני מתגעגע בזוגיות.

למשל - נסיעה הביתה, בתחילת קשר, אחרי דייט ראשון (או שני או שלישי) מוצלח, או כשעוד "לא נשארים לישון". הגוף כמו "חצי-חצי": חצי עייף (כי כבר מאוחר) אבל גם חצי עירני (מהתרגשות), חצי עם אדרנלין-חצי סמרטוט.

זכורות לי כמה נסיעות כאלה, וככל שאני חושב על זה - אני נזכר בעוד כמה.

מתשרבבת לה גם מחשבה על נסיעות דומות - של 6 בבוקר כאלה, של להספיק להגיע הביתה להתארגן לקראת העבודה. (וממש עכשיו עולה לי זכרון של נסיעה ספציפית ישירות לעבודה... כשאני מדמיין איך הריח הטוב שלה או של מרכך הכביסה שלה עוד צמוד גם לבגדים שלי שהיו מונחים שם בצד.

סיום:

"מקרה הקצה" הזה, שם בצומת הרחובות , התזכורת הזו, התפתחה מהר מאוד לרעיון נוסף לפוסט, ומכיון שזכרתי (כפי שכתבתי בתחילת פוסט זה) שתמיד הרעיונות האלה נמוגים עד שאני מגיע לכתוב - אמרתי לעצמי: "עצמי, אתה בא עכשיו הביתה ומתחיל סדרה של פוסטים קצרצרים שיכללו כותרת סדרתית (כלומר אותו נושא עם מספור) ופירוט קצא על אותו געגוע שעלה במוחך וקשור לזוגיות. זה בעצם היה הטריגר לפוסט הזה.

חשבתי על "געגוע א'", ואח"כ יגיע "געגוע ב'" - אבל שמות פוסטים כאלה רווים באנרגיות קצת שליליות.

געגוע למשהו שהיה בעבר - והרי אני מנסה לכוון לעתיד, לזוגיות עתידית.

אולי אכנה את סדרת הפוסטים העתידית ב"זכרון 1", "זכרון 2" - כי אחרי הכל הרי אני כותב על זכרונות שאני מתגעגע אליהם.

זכרונות של "כזה אני רוצה שוב" - אמנם יש קשר ישיר ל"עבר" - אבל הקשר אינו "מחייב" - זהו רק זכרון.

ואז החלטתי (וזה לא סופי) להשתמש במילה פנטזיה! - תסכימו איתי ש"פנטזיה" היא מילה שיש לה קשר ישיר ומחייב לעתיד.

ההגשמה שלה היא עתידית (אם בכלל - אבל בואו נהיה חיוביים לשלם שינוי) אבל כל יסודותיה של כל פנטזיה טמונים בעבר.

בנסיונות שחווינו, בזכרונות ובגעגועים.

תרגול:

כותרת: פנטזיה 1.0

פוסט:   נסיעה חזרה הביתה בשעת לילה מאוחרת (או בוקר מוקדמת) עם הרבה אדרנלין

            וריגוש שנובע מהראשוניות של קשר חדש.

לילה טוב,

שלכם, אנִי.

ותודה ל-365 שכבר ביקרו.

זהו, החורף התחיל רשמית.

לא, הוא לא התחיל רשמית בגלל היורה שהיה לפני סוכות. הוא גם לא התחיל רשמית בגלל הגשם שהרטיב את הסוכה (למי שיש כזו). הוא אפילו לא התחיל כי שתיתי הבקר קפה חם (מה שאינני מסוגל בימות הקיץ) - הוא התחיל מסיבה אחת בלבד- פתאום בא לי מרק!

חזרתי היום מחצי יום עבודה של חול-המועד, הלכתי לנמנם שנת צהריים (חבל שאי אפשר לעבוד ככה כל יום, או לפחות כל יומיים...), התעוררתי בחמש ועשיתי כלום מול המחשב, דיברתי עם חברים ופתאום בשש וחצי בערב זה בא. משהו גירה לי את בלוטות הטעם ובא לי מרק ירקות חורפי (ואפילו לא היה קר הערב).

אבל איזה בעסה, בדיוק היום בצהריים, כשכבר סוף סוף יצאתי מהמשרד, והצלחתי לצאת מהמשרד מורדם יחסית לימי חול המועד האחרים, התעצלתי לעצור בירקנייה לקנות ירקות - ואין כלום כלום בבית (בעצם חוץ מארבעה בצלים קטנים) ולא, לא בא לי לעשות "מרק בצל" וגם לא ליישם את הסיפור "מרק אבן" מכירים?זוכרים?

- אז הרמתי את התחת שלי, נסעתי לסופר הקרוב וקניתי בטטה גדולה, שני תפוחי אדמה, בצל סגול גדול וכמה גזרים.

ין טעם לבלבל לכם את השכל יותר מדי, אז כעבור שעה + אכלתי עכשיו שתי קערות של מרק שיצא אגדה.

(טוב, אפשר לחשוב... כּוּלללה מרק ירקות...)

אז למה אני כותב את כל זה ומה הקשר לבלוג שלי?

ובכן - יש ירקות, יש אבקת מרק וכמובן שקדי מרק.

אבל חסרה לי שותפה למרק.

אני מרגיש שעוד החורף הזה אני אעדכן כאן על מרק משותף.

אז מה את אומרת? בא לך מרק טוב?

(זה יבוא איתי כתוספת)

חורף נעים וחמים לכולכן.

שלך, אנִי.

ותודה ל-85 שכבר ביקרו.