זהו, אחרי תשעה וחצי חודשים, עשיתי מעשה. ואני קצת מופתע, לטובה, כי חשבתי שיקח זמן.

כשכתבתי את זה חשבתי שאני בטח כבר אחכה עד שאעבור דירה כדי להוריד את השמות שלנו מתיבת הדואר.

שאז זה יהיה ההזדמנות ההכרחית להשאיר את ה"בית" הזה עם הרבה "שלנו"ים מאחור.

כבר כתבתי על מגירת התחתונים שהיא כבר לא "שלנו" - והנה הלילה גם תיבת הדואר מצטרפת לחבורה של ה"לא שלנו"

לפני כמה דקות הורדתי את הפתק המנויילן והיפה והחלפתי אותו בכרטיס ביקור שלי - שעונה בצורה מספיק טובה על הצרכים של תיבת דואר.

קילפתי (האמת בזהירות) את הפתק בו השם שלך היה למעלה, והשם שלי שכב (בשורה) מתחתיו.

בזהירות - כי אין מה לעשות, עם כל תחושת ההקלה וההתחדשות של המעשה - הפתק הזה ייכנס להיכל התהילה עם דברים אחרים שאמנם גם היו "שלנו" אבל לא ישארו מאחור אלא יוותרו סגורים בארגז הזכרונות.

כמו למשל השלט לדלת שעשית בעצמך, ביצירתיות, ממעטפה של מכתבים שעליה כתבת את שמנו, את השם שלי למעלה בימין והשם שלך למטה משמאל.

שיהיה ברור: זה לא אקט של מחאה. ולא אקט של רצון להפטר ממך.

זה לגמרי אקט של "תכלס".פשוט מכיון שהערב היה לי דייט שני מוצלח שבסופו קבענו שביום שלישי י' תגיע אלי לצפות בסרט ולאכול ארוחת ערב קלה (לאו דווקא בסדר הזה)

ואם עד עכשיו היה בסדר ששמך היה על תיבת הדואר,

אז ברור שעכשיו אינני יכול להרשות לעצמך את הפריוילגיה הזו.

ואפילו שאני יכול לכתוב עד מחר שנפרדו דרכינו (וחלק מהקוראות יהנהנו ויחשבו "כן בטח"...

ואפילו שאני יכול לנסות לשכנע את הקוראות שלי עוד אלף פעמים שאני כבר לא קשור אלייך...

ואפילו שבינינו - אני הרי מכיר את עצמי טוב יותר מכולכם, ויודע שאני לא משקר לעצמי...

להוריד את השם שלך מתיבת הדואר - זה מעשה סמלי

שבא בזמן הנכון -

לאו דווקא מיד אחרי שעזבת לפני תשעה וחצי חודשים

ולאו דווקא כשאני אעזוב למעוני החדש בעוד חודשיים וחצי (בדיוק שנה אחרייך)

מעשה שבא בזמן קריטי - אולי תחילתו של משהו חדש.

וגם אם לא - מאוד נח לי איתו.

כך שהלילה, תיבת הדואר הזו, אפילו אם היא כבר זמנית, היא שלי!

שיהיה לילה מעולה.

אנִי

ותודה ל998 שכבר ביקרו

קראתי פוסט על עשרה דברים שבלוגרית מסויימת למדה השבוע. באחד הסעיפים היא כותבת:

"גם אחרי שמנקים בבית שעתיים רצוף אבק, נראה כאילו לא התחלתי אפילו ויש עוד לפחות שעתיים"

זה הזכיר לי שכשהייתי ילד, אחד התפקידים שלי בבית היה האבק.

על כך אני תמיד שנאתי, שונא ואשנא אותו (את האבק)

לאחרונה, כששיפצתי לי שידת טלויזיה יפה

עשיתי טעות וצבעתי אותה בשחור מבריק.

עכשיו רואים את כל גרגירי האבק האפשריים

ונראה שכל אלה שניקיתי בילדותי שבים ומציקים לי.

(וקוראים לחברים שלהם)

אחרי שגם הצבתי על השידה היפה את ה-LCD37

וידוע שלטלויזיות יש תואר שני בייצור חשמל סטטי

אז לא מספיק האבק הטבעי (אבק תם) והאבק הנוקם (אבק רשע),

לכל אלה מצטרפים עכשיו גרגירי אבק מהסביבה (שאינם יודעים לשאול)

הם התעופפו להם בסביבה, וכח מאגי של טלויזיה משך אותם לנחות בקרבתה.

אז מצאתי שיטה להתמודד. (לא היה לכם חסר חכם?)

אנ מאבק פעם אחת, עם מקל נוצות צבעוני שכזה

ומה שהעפתי - מבחינתי העפתי.

מצידי שדקה אחרי זה כבר ישכבו כל האבקנים האלה שוב על השידה

(יכול להיות שגם הם רוצים לראות טלויזיה - אבל מה? הם מסתכלים מזוית לא טובה, הלוואי שיתפס להם הצוואר האבקני שלהם)

אני את שלי עשיתי.

ככה אני חושב שניקיתי ועמוק בפנים הרי יודע שאין באמת מה לעשות.

ואני לא שובר את הראש יותר,

עד לפעם הבאה.

שבוע טוב,

אנִי

ותודה ל757 שכבר ביקרו