הבוקר התעוררנו לידיעות החדשותיות שמהומות הטרור בהודו מסתבכות.
עד לזמן כתיבת שורות אלה המצב עדיין לא בהיר.
אולי כבר כן ואני לא מעודכן.
אך יש חשש לכמה קבוצות של ישראלים ב-2 או 3 מוקדים שנמצאים בשבי.
הבוקר ראיינו את אם אחת משליחות חב"ד בהודו.
האם סיפרה על בתה, שמגישה ארוחות כל יום ל-כ30 ישראלים שבאים ונהנים.
ושבסוף השבוע יש כ-50 סועדים בשולחן השבת.
האם היתה רהוטה ורגועה ואז אמרה את המשפט שבעזרת השם יהיה בסדר.
עד כאן - זה לא הפתיע. אנו רגילים לשמוע את האנשים המאמינים. האופטימיים שתמיד הכל בחסדי השם.
לפני חדשות רעות אבל גם אחריהן.
ואז פתאום השתנה קולה. ובמשפט הבא היא כבר התייפחה.
ביקשה שכל עם ישראל יתפלל יבקש ויתחנן לעזרה. ויקרא תהלים ואף יתן צדקה.
אלה שלושת המרכיבים האמוניים שמשמשים ככלים לאנשים המאמינים. משהו להיאחז בו בשעת מצוקה.
היה פה משהו יוצא דופן.
יאמרו הציניקנים הרבה דברים,
על האמונה העיוורת, על חוסר ההגיון וכו וכו וכו
אבל אני רוצה להתעכב על הפן האנושי! הקטן! הצנוע.
יכולה היתה האם פשוט לומר
"אני מאמינה שהקב"ה יסדר" וכך לסיים את הראיון.
משאירה אותנו כמאזינים - חלק מאיתנו יסכימו ש"הוא" יסדר, חלק מאיתנו יגחכו ויאמרו "שיהיה לך בהצלחה"
יכולה היתה להשאיר הכל לשם שמיים. לשדר "אצלי הכל בסדר, אני בטוחה ומאמינה, אני חזקה"
אבל במקום זה - ראינו את העצבים החשופים, את הרגש הגלוי את הדאגה האמהית.
"קולה של אמא" - לחץ לי על הכפתורים הנכונים.
אינני קורא תהלים. אבל משהו בבקשתה של האם, כאילו אמר:
"עם כל האמונה הגדולה שאלהים יעזור לי - אני זקוקה גם לעזרתכם - 'בני תמותה' כמוני"
וכך אני מרגיש כ"נקרא לדגל".
אני כותב את הפוסט הזה כי אני חושש שהרבה אנשים יניחו בצד את דבריה או אף יבטלו אותם בהינף יד של "שטויות, אני מקוה שיהיה טוב וזה אמור להספיק לה"
אני כותב את הפוסט הזה כי אני מאמין שכמו שקל לאנשים להתנדב, להתאחד, לאסוף בגדים כשצריך, לתרום כשצריך - גם כאן נוכל לעשות משהו פשוט.
אני קורא לעשות מעשה - לא כי "האלהים שלה" יעריך את זה שבעזרת בקשתה נאספו 3628 תפילות ו-2496 קריאות תהלים ויעזור לה, לבתה ולשאר החטופים,
אני קורא לעשות מעשה מסיבה אחת פשוטה - כי אשה אחת חוששת לבתה, היתה אנושית וביקשה מאיתנו את עזרתנו.
אז אם לעזור זה להעביר מישהו את הכביש.
ואם לעזור זה לשבת עם מישהו על שיעורי הבית שלו
אם לעזור זה למחזר פחיות ועיתונים
ואם לעזור זה לקרוא כמה פסוקי תהלים
זה נכנס אצלי לאותה קטגוריה. "ואהבת לרעך כמוך".
הדבר הפשוט ביותר - לקרוא את פרק כ' בתהלים (10 פסוקים פשוטים ואני אף מביא אותם לפניכם בסוף הפוסט הזה)
ואם תרצו להפליג הלאה - אז מתן צדקה - למשל בפעם הבאה שתערכו קניות - לקנות מוצר אוכל יבש (אורז, סוכר וכו) ולשים בקופסאות הצדקה המפוזרות בישובינו.
הודו ליהוה כי טוב - כי לעולם חסדו
שלכם, אנִי
תהלים כ'
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ; וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ.
ד יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ; וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
ה יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
ו נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ; וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה, כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
ז עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ; בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ.
ח אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, נַזְכִּיר.
ט הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד.
י יְהוָה הוֹשִׁיעָה: הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.
ותודה ל-309 שכבר ביקרו
אבל תודה גדולה יותר לאלה שיעשו מעשה.
נ.ב.
בשם של הפוסט כתבתי את אותיות השום המפורש.
לבקשתה של "חוקרת מח" שיניתי וערכתי.
אינני מתכוון לפגוע באף אחד, אבל תבינו גם אותי.
א. התייעצתי בעניין - כאשר השם המפורש כתוב דיגיטלית - אין סכנה של חילול.
ב. אין אפשרות ואין צורך לגנוז - מכיון שאין דרך. כזו.
ג. השם המפורש מופיע בכל האתרים שבהם יש ציטוט של ספרות הקודש.
ד. משם העתקתי את פרק התהלים - ואני חש אי נוחות בדיוק מהאקט ההפוך של למחוק את השם המפורש ולכתוב משהו אחר במקומו.
ה' זה גם סוג של כינוי אלהי - ולכן אני נוטה שלא להשתמש בו, או ב ק'.. זה מגוחך. אני מעדיף כבר לכתוב "[השם]"
ושוב סליחה אם פגעתי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
