sms, 3/7/2009, 22:46: "אה, ואני מודה שלנשק אותך גרם אצלי לשיבוש קל במערכות ;-) לילה טוב"
קודם עדכון:
לבחורה שבזכותה שיניתי את פני תיבת הדואר שלי (הפוסט הקודם) - כבר לא ייצא לראות את תיבת הדואר שלי שוב.
יצאנו די הרבה בשביל שבועיים ראשונים
ואולי זה מה שהחליש את הרוח במפרשים עד כדי הדממה.
אני יודע שהייתי קצת לא בסדר ולא עדכנתי כאן בבלוג שזה נגמר
(מצד שני זה הבלוג שלי ובשבילי, העיקר שאני זוכר לא? - לא!)
ואת המסרון שציטטתי כאן למעלה כתבתי הערב דווקא ל-א. (לא זו הנשיא!)
אני מתנצל - גם במקרה שלה לא עדכנתי אתכם שהדייט השני היה 180 מעלות מהראשון עליו כתבתי כאן
זה היה לבית קפה - והיו הרבה שתיקות וגם דיונים עמוקים ופילוסופיים שנראה היה שאנחנו (אני?!) מתחפרים ובנסיון לצאת מהתסבוכת רק מסתבכים יותר...
דיברנו למחרת או אחרי כמה ימים בטלפון והכרזנו שזה לא זה.
(הדדית ?! נניח)
אחרי כמה שבועות היא יצרה קשר במסנג'ר - מסתבר שאנחנו מתקשרים טוב יותר טלפונית ובמסנג'ר - מוזר...
רמזתי שיש עוד סוג של תקשורת שעוד לא בדקנו... - אבל היא סירבה בנימוס
(אני הייתי גאה בעצמי שהצלחתי בכלל להציע - אומץ זה לא אחד הדברים החזקים אצלי.
לפחות עד שאני מקבל מהצד השני איתותים בטוחים שלא לדבר על רמזים עבים כמו חבל שקושר אוניה למזח.
נפרדנו כידידים. מחקתי אותה מהמסנג'ר.
והנה, ביום ראשון לפני שבועיים היא יזמה צ'אט באתר ההיכרויות
ראיתי את זה כשהיא כבר לא היתה מחוברת אז כתבתי לה שקל יותר להרים טלפון
וכך היא עשתה.
ויצאנו אתמול, לפאב האירי, סיכמנו שאין יותר בתי קפה משעממים עד שלא נכיר יותר טוב.
דם ואלכוהול תמיד יותר טוב.
בדרך לשם היא רק הניחה את הידיים לצידי, הבהרתי לה שאם הרכיבה על האופנוע תפחיד אותה - היא מוזמנת לחבק חזק יותר.
בדרך הביתה - היא כבר חיבקה חזק יותר, ובכל הזדמנות חיטפתי לה את היד.
(היא לא הסכימה שאעשה את זה תוך כדי נסיעה "שתי ידיים על ה'הגה' בבקשה" אזחיכיתי לרמזורים האדומים)
כשהורדנו את הקסדות ונפרדנו לשלום - התקרבתי קרוב קרוב - והתחברנו כמו שני מגנטים.
אח"כ רק עוד אחת לפרידה.
לנשק אותה גרם אצלי לשיבוש קל במערכות -) לילה טוב.
אנִי
ותודה ל1040 שכבר ביקרו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
