קראתי פוסט על עשרה דברים שבלוגרית מסויימת למדה השבוע. באחד הסעיפים היא כותבת:
"גם אחרי שמנקים בבית שעתיים רצוף אבק, נראה כאילו לא התחלתי אפילו ויש עוד לפחות שעתיים"
זה הזכיר לי שכשהייתי ילד, אחד התפקידים שלי בבית היה האבק.
על כך אני תמיד שנאתי, שונא ואשנא אותו (את האבק)
לאחרונה, כששיפצתי לי שידת טלויזיה יפה
עשיתי טעות וצבעתי אותה בשחור מבריק.
עכשיו רואים את כל גרגירי האבק האפשריים
ונראה שכל אלה שניקיתי בילדותי שבים ומציקים לי.
(וקוראים לחברים שלהם)
אחרי שגם הצבתי על השידה היפה את ה-LCD37
וידוע שלטלויזיות יש תואר שני בייצור חשמל סטטי
אז לא מספיק האבק הטבעי (אבק תם) והאבק הנוקם (אבק רשע),
לכל אלה מצטרפים עכשיו גרגירי אבק מהסביבה (שאינם יודעים לשאול)
הם התעופפו להם בסביבה, וכח מאגי של טלויזיה משך אותם לנחות בקרבתה.
אז מצאתי שיטה להתמודד. (לא היה לכם חסר חכם?)
אנ מאבק פעם אחת, עם מקל נוצות צבעוני שכזה
ומה שהעפתי - מבחינתי העפתי.
מצידי שדקה אחרי זה כבר ישכבו כל האבקנים האלה שוב על השידה
(יכול להיות שגם הם רוצים לראות טלויזיה - אבל מה? הם מסתכלים מזוית לא טובה, הלוואי שיתפס להם הצוואר האבקני שלהם)
אני את שלי עשיתי.
ככה אני חושב שניקיתי ועמוק בפנים הרי יודע שאין באמת מה לעשות.
ואני לא שובר את הראש יותר,
עד לפעם הבאה.
שבוע טוב,
אנִי
ותודה ל757 שכבר ביקרו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
