זהו, אחרי תשעה וחצי חודשים, עשיתי מעשה. ואני קצת מופתע, לטובה, כי חשבתי שיקח זמן.

כשכתבתי את זה חשבתי שאני בטח כבר אחכה עד שאעבור דירה כדי להוריד את השמות שלנו מתיבת הדואר.

שאז זה יהיה ההזדמנות ההכרחית להשאיר את ה"בית" הזה עם הרבה "שלנו"ים מאחור.

כבר כתבתי על מגירת התחתונים שהיא כבר לא "שלנו" - והנה הלילה גם תיבת הדואר מצטרפת לחבורה של ה"לא שלנו"

לפני כמה דקות הורדתי את הפתק המנויילן והיפה והחלפתי אותו בכרטיס ביקור שלי - שעונה בצורה מספיק טובה על הצרכים של תיבת דואר.

קילפתי (האמת בזהירות) את הפתק בו השם שלך היה למעלה, והשם שלי שכב (בשורה) מתחתיו.

בזהירות - כי אין מה לעשות, עם כל תחושת ההקלה וההתחדשות של המעשה - הפתק הזה ייכנס להיכל התהילה עם דברים אחרים שאמנם גם היו "שלנו" אבל לא ישארו מאחור אלא יוותרו סגורים בארגז הזכרונות.

כמו למשל השלט לדלת שעשית בעצמך, ביצירתיות, ממעטפה של מכתבים שעליה כתבת את שמנו, את השם שלי למעלה בימין והשם שלך למטה משמאל.

שיהיה ברור: זה לא אקט של מחאה. ולא אקט של רצון להפטר ממך.

זה לגמרי אקט של "תכלס".פשוט מכיון שהערב היה לי דייט שני מוצלח שבסופו קבענו שביום שלישי י' תגיע אלי לצפות בסרט ולאכול ארוחת ערב קלה (לאו דווקא בסדר הזה)

ואם עד עכשיו היה בסדר ששמך היה על תיבת הדואר,

אז ברור שעכשיו אינני יכול להרשות לעצמך את הפריוילגיה הזו.

ואפילו שאני יכול לכתוב עד מחר שנפרדו דרכינו (וחלק מהקוראות יהנהנו ויחשבו "כן בטח"...

ואפילו שאני יכול לנסות לשכנע את הקוראות שלי עוד אלף פעמים שאני כבר לא קשור אלייך...

ואפילו שבינינו - אני הרי מכיר את עצמי טוב יותר מכולכם, ויודע שאני לא משקר לעצמי...

להוריד את השם שלך מתיבת הדואר - זה מעשה סמלי

שבא בזמן הנכון -

לאו דווקא מיד אחרי שעזבת לפני תשעה וחצי חודשים

ולאו דווקא כשאני אעזוב למעוני החדש בעוד חודשיים וחצי (בדיוק שנה אחרייך)

מעשה שבא בזמן קריטי - אולי תחילתו של משהו חדש.

וגם אם לא - מאוד נח לי איתו.

כך שהלילה, תיבת הדואר הזו, אפילו אם היא כבר זמנית, היא שלי!

שיהיה לילה מעולה.

אנִי

ותודה ל998 שכבר ביקרו

או: מה עשה את הדייט הזה מוצלח?

הבוקר שאחרי:

זה שהתעוררתי ככה (שווה לקרוא), במחשבה שזה היה חלום, זה כבר הסימן הראשון נקודה אחת טובה.

(מעניין האם זה מעיד משהו על נסיון העבר? לכך שבתת מודע שלי היו כבר כל כך הרבה תקוות, שהדייט הזה נכנס לתת מודע שלי קודם כל כחלום?)

פרידה ליד המכונית שלה ("ברור שאתה בא ללוות אותי"):

זה נכון שכבר הרבה מאוד זמן שלא יצאתי לדייטים - אז כאילו "מה אני משווה? ועל מה אני משווה?

אבל גם כשיצאתי הם הרי לא יצאו מוצלחים ו/או הסתיימו ככה:

אנִי: נהניתי מאוד, מתי נדבר או נפגש?

הִיא: מממ, גם אני. אבל מחר אתה בארוחה משפחתית...

(אנִי: קוטע בהומור "רוצה לבוא גם?..." - שהרי כל צחוק יש מידה של רצינות)

הִיא: (ממשיכה) "לא, אבל מה דעתך - אפשר בשבת או משהו..."

כלומר - היא בעצם מסכמת גם אומרת - בהחלט רוצה להפגש = נקודה שניה טובה מאוד.

תחילת הדייט - מזמינים:

הִיא: "אכלת כבר?"

אנִי: "האמת שכן."

הִיא: "מה? לא תשנש איתי משהו?" (משפט סקסי בכל אופן, למרות שהיא ממש לא התכוונה)

אנִי: "אני אף פעם לא מסרב לאוכל"

הִיא: "דווקא לא נראה ככה"

(בעצם היא מתכוונת: לא נראה שאתה אוכל הרבה = מחמאה על מראה! = נקודה שלישית מצויינת)

כמובן שלא היו בדייט הזה רק 3 נקודות!

היו הרבה נקודות גם קודם. ועוד כמה במהלך.

נחיה ונראה.

אופטימיות.

שיהיה השבוע טוב.

אִי

ותודה ל686 שכבר ביקרו

היי, אני מתנצל מראש על זה שנראה לי שהפוסט הזה אולי לא יהיה מעודד (למרות שאני אנסה - וזה הכוונה בכל אופן)

אמא שלי נפטרה לפני כמה שנים אחרי מחלה קשה. בשנות המחלה בניתי לעצמי חומה של הגנה תוך שאני חושב "נו טוב, היא תראה אותי מתחתן מהשמים". ברור שזה מנגנון הגנתי ולא בדיוק מעודד אחרים ("לא מדעי" או משהו כזה...)

היום, אחרי שהיא כבר לא איתנו כמה שנים אני פחות מרחף במחשבות שאנטי מעודדות וורודות. החלפתי אותו במנגנון שאומר:

"נו טוב, אז היא לא תראה אותי מתחתן, אבל מצד שני -

  אם היא היתה רואה אותי מתחתן - אולי היא לא היתה רואה את הולדת הנכדים ממני?

  ואם היא היתה רואה את הולדת הנכדים - אולי היא לא היתה רואה אותם עולעי לכתה א'?

  ואם היתה רואה אות עולים לכתה א' - אולי לא היתה רואה אותם מתגייסים?

  ואם היתה רואה אותם מתגייסים - אולי לא היתה רואה אותם מתחתנים?"

  דיינו?! :-)

בקיצור, ואולי זה לא מעודד, להלן סנסציה! ממש סקופוסט!

כן, כן, אנחנו מתים בסוף.

אז מה נעשה עם המידע הזה?

לפחות בואו נעשה את המאמצים ליהנות מכל רגע (מתוך אגואיזם - אני יודע)

ונעניק לאוהבים ולאהובים שלי רגעי הנאה דומים (מתוך "ואהבת לרעך כמוך") כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי נפרד.

תמיד נתגעגע לרגעים טובים שהיו! נגד זה אין מה לעשות אבל אפשר להנתחם ברגעים אלו.

אבל כדאי שלא נצטער על רגעים שלא היו! כי כשאין מה לעשות נגד זה - זה מתסכל מאוד.

מוזמנים לנסות לעודד אותה שהיוותה לי השראה לפוסט הזה.

ושבת שלום.

אנִי

ותודה ל679 שכבר ביקרו