קראתי פוסט על עשרה דברים שבלוגרית מסויימת למדה השבוע. באחד הסעיפים היא כותבת:

"גם אחרי שמנקים בבית שעתיים רצוף אבק, נראה כאילו לא התחלתי אפילו ויש עוד לפחות שעתיים"

זה הזכיר לי שכשהייתי ילד, אחד התפקידים שלי בבית היה האבק.

על כך אני תמיד שנאתי, שונא ואשנא אותו (את האבק)

לאחרונה, כששיפצתי לי שידת טלויזיה יפה

עשיתי טעות וצבעתי אותה בשחור מבריק.

עכשיו רואים את כל גרגירי האבק האפשריים

ונראה שכל אלה שניקיתי בילדותי שבים ומציקים לי.

(וקוראים לחברים שלהם)

אחרי שגם הצבתי על השידה היפה את ה-LCD37

וידוע שלטלויזיות יש תואר שני בייצור חשמל סטטי

אז לא מספיק האבק הטבעי (אבק תם) והאבק הנוקם (אבק רשע),

לכל אלה מצטרפים עכשיו גרגירי אבק מהסביבה (שאינם יודעים לשאול)

הם התעופפו להם בסביבה, וכח מאגי של טלויזיה משך אותם לנחות בקרבתה.

אז מצאתי שיטה להתמודד. (לא היה לכם חסר חכם?)

אנ מאבק פעם אחת, עם מקל נוצות צבעוני שכזה

ומה שהעפתי - מבחינתי העפתי.

מצידי שדקה אחרי זה כבר ישכבו כל האבקנים האלה שוב על השידה

(יכול להיות שגם הם רוצים לראות טלויזיה - אבל מה? הם מסתכלים מזוית לא טובה, הלוואי שיתפס להם הצוואר האבקני שלהם)

אני את שלי עשיתי.

ככה אני חושב שניקיתי ועמוק בפנים הרי יודע שאין באמת מה לעשות.

ואני לא שובר את הראש יותר,

עד לפעם הבאה.

שבוע טוב,

אנִי

ותודה ל757 שכבר ביקרו

אני רוצה אחת בדיוק כמוך.

מה זה אומר עלייך?

שאת יודעת לכתוב טוב, וכמו בכתיבה, גם בחיים את כנראה ברורה, פתוחה ומגרה.

מה זה אומר עליי?

שאני מתייחס בכבוד - ורוצה אחת שתאהב את זה, תעריך את זה ותלמד אותי עד איזה גבול אפשר לקחת את זה.

שגם אני אוהב "התיילדות"- ברמות מסויימות - ושרק צריך לכוון למינון מתאים.

ש"הילד שבתוכי" הוא גאה, בריא, ולא מוותר על מקומו. יודע בדיוק מתי מותר לו ומתי לא. המאצ'ו פחות מפותח.

שאני אוהב מאוד משחק מקדים ובחורה שיודעת לדרוש, לדגדג וללחוץ לי על הכפתורים הנכונים והפחות נכונים, בזמן הנכון ובזמן הפחות נכון (שהופך לכון)

מה זה אומר עלינו?

זה אומר שאם תהיה לי בחורה כמוך - דווקא לא נפעל אחרת.

הבעיה היא שכל הבלוגריות שאני נמשך לכתיבה לשהן - כבר תפוסות עם איזה נסיך או ת' וכו.

אבל כיף לדעת שאתן קיימות.

כי יש שם אחת בדיוק בשבילי.

אנִי

ותודה ל745 שכבר ביקרו

לצערי, במדיה של היום, באינטרנט ה"מהיר",

המידע עף משמאל לימין מלמעלה למטה בכאלה מהירויות - שקשה לעקוב.

אימיילים חדשים עם אזהרות פחות חדשות נשלחים במאות, אלפים או מליונים כל דקה.

האזהרות החדשות הן ההמצאות הכי ישנות - כי הן לא שוות כלום - יש כל כך הרבה כאלה ורק אתר אחד "לא רלוונטי" שאף אחד לא טורח לקרוא בו ולבדוק.

והן בעצם "אזהרות" על ילד יפני, שקודם היה גבר סיני, שלפני זה היה גברת בשינוי אדרת.

יעני - מיילים שעוברים תהליך של "עדכון" ונשארים אותו זבל.

ואללה נכון, זה בכלל לא ישראלי, זאת מגפה כלל עולמית...

מצד שני- אז  מה כן "הכי ישראלי"?

החוצפה.

לדוגמא, להעתיק משהו שמישהו כתב למחוק את שמו (לא מתוך רוע, פשוט כי לא חושבים שזה חשוב)

ולהעביר הלאה, והלאה והלאה. "טלפון שבור" זאת לא צרה של בזק, זה משחק שהומצא בדיוק בגלל זה.

הנה, קיבלתי עכשיו במייל רשימה יפה של "מה ישראלי"

הלוואי והייתי יודע מי כתב את זה כדי לתת קרדיט.

(לפחות אהיה "פייר" לכתוב שזה לא אנִי)

תהנו

אנִי

*** 05/05/2009, רגע לפני שתהנו - קיבלתי מייל מרגש עם תיקון ועדכון!

הקטע הוא של שרית סרי !!! אני ממליץ ללחוץ על הקישור ולגלוש אליה -

בין השאר כי שם הקטע הוא גם שלם (כאן הוא מובא עם שינויים שהעיזו לעשות במייל)

אז מה כל כך מיוחד בישראל?

למשל אצלנו במטבח:

הפיתה - עיראקית

הקפה - טורקי

הגבינה - בולגרית

הסנדוויץ' - טוניסאי

הפיסטוק - חלבי

השוקולד - בלגי

הלחם - צרפתי

הוויסקי - סקוטי

הזיתים - סורים

ההמבורגר - ספרדי

הבירה - אירית או גרמנית

הלבנה - דרוזית

המרק - תימני

הסלט - ערבי

המטבח - דני

האורז - פרסי

השניצל - וינאי

הקוסקוס - מרוקאי

הפפריקה, הבלינצ'ס והגולש - הונגריים

הגלידה - אמריקאית

אפילו החפצים שלנו:

המפתח - שוודי

השעון - שווייצרי

הסיגר- קובני

התריסים - ונציאניים

הפאה - נוכרית

הפסנתר - רוסי

הקרמיקה - איטלקית

המכונית, החלקת השיער וסכין החיתוך - יפניים

האנשים מסביבנו:

המטפלת - פיליפינית

המאהב - לטיני

האמא - פולנייה

הדוד - מאמריקה

אז מה כבר השאירו לנו??

הדייקנות - יקית

היופי - אקזוטי

המוזיקה - אתנית

החושך - מצרים

הנחמן - מאומן

הלחן - עממי

אהה טוב.. רק החוצפה - ישראלית...

ותודה ל738 שכבר ביקרו