לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

{..:: פרפרים לבנים ::...}


האהבה נושאת טוב יותר את ההיעדרות ואת המוות מאשר את הבגידה ואת הספק. - אנדרה מורואה-

Avatarכינוי:  lil_angel_16

בת: 31

ICQ: 347168725 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2008

=.= פרק 8 -סוף כול סוף..=.=


סליחה שלא עידכנתי המון זמן.. זה המצב רוח שלי בוגד בי לפעמים..

לפעמים אני שמחה ולפעמים אני בדאון.. אז סורי =] והנה הפרק :

 

הפלאפון צלצל

"הלו?" עניתי

"ניקול מאמי?" ענה לי הקול מהצד השני.

"כן נו.. מה חדש?" שאלתי בדחיפות

הייתי נורא לחוצה ממה שקרה לסבא, אז דחקתי באימי לספר לי כבר מה מצבו.

"מצבו יציב... הרופאה אמרה שהוא יצא מכלל סכנה..." אמרה בקול עייף.

"אני רוצה לבוא לראות אותו, זה אפשרי? אמא.." ביקשתי ממנה

"עוד לא מסכימים להיכנס אליו לחדר, היה לו התקף נוסף במהלך הלילה. לא מרשים שניכנס אליו בינתיים." אמרה בכל- כך הרבה עצב, זה היה אביה- ברור שהיא הרגישה נורא, הבנתי אותה...

"טוב היום אני לא הולכת לבה"ס, אני אבוא מאוחר יותר לבית- החולים" אמרתי לה.

"סליחה? למה שלא תלכי לבה"ס? את הרי יודעת מהי דעתי על כך..." אמרה בקול נוקשה

"אמא! סבא בבית חולים. לא אכפת לי משום דבר, אני אגיע כדי לבקר אותו, ולא מעניין אותי. הוא חשוב לי- אני חייבת לבוא!"התעקשתי

"ניקולושקה.. טוב נו.. בסדר, אבל רק הפעם! שמעת?" אמרה ברוך.. היא תמיד רצתה שאני אל לבה"ס גם אם יש לי חום או כאב בטן, תמיד התעקשה שאני אלך ללמוד, היא עדיין לא רצתה להבין שאני כבר ילדה גדולה- שאני יכולה להסתדר מעולה בכוחות עצמי!

"אמא, אני ילדה גדולה... תפסיקי להילחץ כל הזמן מהבה"ס הזה- יש לי את אלכס " הסתכלתי עליה וחייכתי "מקסימום אני אשלים חומר מאנשים אחרים- אל תדאגי.." הסברתי לה בפעם המליון.

"ניקול" אמרה בקול מפחיד "אל תגרמי לי להתעצבן עכשיו... גם ככה קשה לי, הסכמתי לך"

"תודה אמא... נדבר יותר מאוחר, תעדכני אותי בכול הקשור לסבא כל הזמן! תמסרי לאבא שאני אוהבת אותו בי" ניתקתי וחייכתי. באמת שלא רציתי להרגיז אותה, הרי היא שם ואביה גם... בטח קשה לה... גם אחרי מה שקרה לדניאל.

לאחר השיחה אלכס ישר התחילה עם השאלות :" איך הוא מרגיש? הכול בסדר? מה אמרו הרופאים? איך אמא שלך מרגישה? מה עם אבא שלך?" הציפה אותי בשאלות..

" היה לו עוד התקף בלילה אבל עכשיו הוא יצא מכלל סכנה אבל לא מרשים להיכנס לחדרו.." אמרתי בקול עצוב.

"אל דאגה מאמי שלי, הכול יהיה בסדר, הרי זה סבא שלך... אצלו תמיד הכול בסדר חחח איך הוא אומר תמיד? נעבר גם את זה :)" אמרה שנימה כול כך רכה שהרגיעה אותי מייד.

"תודה מלאך שלי... תודה שאת פה" חייכתי וחיבקתי אותה, דימעה זלגה מעיני...

"היי.. נקנקיה שכמותך.. נקנקיות לא בוכות!" אמרה לי, ושתינו פרצנו בצחוק מתגלגל XD

לפתע הפלאפון שוב צילצל..

חשבתי שאימי שחכה להגיד לי משהו, או לעדכן אותי במצבו של סבי.. אבל לא, זה היה מספר שבחיים לא ראיתי. היססתי לרגע אם לענות או לא. החלטתי לענות בסופו של דבר, אין לי ממה לפחד- אלכס איתי :)

"הלו.." עניתי בקול מהוסס מעט

"ניקול? זו את?" שמעתי את קולו מהצד השני, הלב שלי התחיל לדפוק במהירות הבזק, הוא התקשר!

"כן, רון זה אתה?" לא רציתי להתבלבל..

"כן מותק... את בטח ישנה עכשיו, רק שמונה בבוקר אני אתקשר מאוחר יותר?" שאל במבוכה... כנראה לא רצה להטריד אותי..'חמוד'

"לא, זה בסדר... גם ככה אלכס הגיעה אלי לפני חצי שעה העירה אותי... חחח מה נישמע? מה זה המספר הזה? זה לא הפלא' שלך..." שאלתי מודאגת.. מאיפה הוא כבר יכול להתקשר אלי, הרי הוא אמור להיות בבה"ס עכשיו.

"אה... זה המספר של אמא שלי, לפלאפון שלי נגמרה הסוללה.... מה נישמע יפה שלי? מה שלום סבא שלך?" שאל בקול מודאג.

"לסבא היה התקף נוסף בלילה, אבל הרופאה אמרה שהוא יצא מכלל סכנה. אני דואגת לו... אוף- אני צריכה ללכת לאכול ארוחת בוקר. רגע! איפה אתה? אתה אמור להיות בכיתה עכשיו.. לא?" חשבתי לעצמי 'עוד הפעם הוא מבריז?'

"אה... יצאתי "לשירותים", רציתי לדבר איתך.. לשמוע אותך על הבוקר עושה לי טוב" צחקתי והסמקתי.. 'איזה מותק' חשבתי

"מה זה כול המחמאות האלה? חחחח סתם, תשמע אנחנו צריכים לדבר..." אמרתי בקול מבוייש. לא ידעתי מה התגובה שלו, פחדתי מהרגשות שלי, פחדתי מהרגשות שלו.. פחדתי להיפגע.

"אני מסכים איתך לחלוטין, לבוא אלייך אחרי הבה"ס? או שלא?" הציע מייד

"בסדר גמור, רק תתקשר אלי לפני- שאני אדע להתארגן וזה.. חחחח סבבה? ואולי גם ההורים שלי יחזרו או שלא.. בקיצור לך לכיתה מאמי" התחלתי להתבלבל במילים.

"חחחח יפה שלי, חושב עלייך תמיד :) בי.. אני אתקשר" אמר בקול רך שגרם לי להצטמרר מהנעימות שלו...

"בי" עניתי בחזרה וניתקתי. כמובן שחשבתי עליו אבל כמעט ואף פעם לא הראתי לבנים שאני דלוקה עליהם, שמתי תמיד כמו חומה כזו- לא רציתי להיפגע, וכך גם היה עם רון.

"אלכס, מה אני אעשה? איך אני אומרת לו שאף פעם לא היה לי חבר רציני? איך אני אומרת לו שאף פעם לא אהבתי מישהו באמת? כוסעמק..." סיננתי ואלכס חיבקה אותי.

מה הייתי צריכה להגיד לרון? שאני פוחדת מאינטימיות? שאני פוחדת להיפגע?

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.

 

מה ניקול אמורה להגיד לרון?

מה לפי דעתכם יקרה?..

-מפחדת להיפגע-

 


שלכם, לבינתיים שמחה..

                                   לרה :]

נכתב על ידי lil_angel_16 , 12/11/2008 16:51  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הי אנשים..


שלום לכול הקוראים והקוראות של הסיפור שלי..

אין לי כול כך כוח לפרסם בינתיים בימים הקרובים..

עוברים עלי הרבה דברים בחיים וכול כך אין לי כוח לנשום אפילו.. קשה לי.

אז אני מקווה שתבינו אותי.. אם אני לא אפרסם.

 

תודה ולהתראות..

שלכם, לרה :[[

נכתב על ידי lil_angel_16 , 1/11/2008 13:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





500
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlil_angel_16 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lil_angel_16 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)