{..:: פרפרים לבנים ::...}

"את לא מבינה מה עובר עלי.. את פשוט לא מבינה" אמרתי לה בשקט, ובעצבים.

"מה? אני מקשיבה.." ענתה לי בקול רך ונעים..

התחלתי לספר לה כול מה בקרה עם סבא, על הנשיקה שלי ושל רון. כמובן שסיפרתי לה על סבא היא נורא דאגה ושאלה 100 פעמים האם הוא בסדר? ומה יהיה? ולא ידעתי מה לענות לה אז אמרתי לה שאני נוסעת עוד פעם אליו לבית -החולים. כשהתחלתי לספר לה על כול מה שקרה עם רון.. היא פשוט הייתה בשוק טוטאלי..

"רון? רון? החמוד מ- י'6? את רצינית? הוא בא לכאן?" שאלה אותי במהירות הבזק..

"כן, נו.. הוא בא וסיפר לי על אח שלו, והזמנתי אותו לבית שלי.. ואז קרה מה שקרה" הסברתי לה.

"רגע, מה את מתכוונת לעשות עכשיו? את משאירה את זה פתוח? או.." התחילו השאלות על היחסים בינינו

"רגע, אלכס.. אני עדיין לא הפנמתי שהוא היה כאן וישן אצלי והתנשקנו, אני אמורה לדעת מה אני אעשה איתו? במה שאני כן בטוחה.. זה שאני רוצה שזה ימשיך.. שהזמן ידריך אותנו. נדע לבד מה נעשה, מבלי לדבר.." הורדתי מבט והסתכלתי על הרצפה מבוישת

"מאמי.. נו ברור, אני מבינה אותך לחלוטין. אין לך מה להחליט עכשיו.. זה אמור להתקדם לעוד משהו.. את הרי לא רוצה סטוץ?" הרימה לי את הסנטר והסתכלה לי ישר בעיניים

"וואי, נו ברור שאני לא רוצה סטוץ, הרי הוא כזה מקסים. ואכפתי ו.. ו.. ו.."  לא ידעתי מה להמשיך, הסמקתי וחייכתי, כי הוא באמת היה הרבה דברים- שלא יכולתי להסביר במילים.. אלא רק הרגשות שהציפו אותי אמרו לי הכול.

הפלאפון צלצל..

"הלו??" עניתי

"ניקול? מאמי?" ענה לי הקול מהצד השני..

"כן, נו.. מה חדש?" שאלתי..

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.

למה אני לא רואה תגובות?

עוד הפעם אותו סיפור.. אני מתחילה להתאייש מהסיפור הזה..

אף אחד לא מנסה לקרוא!

זה מעצבן שאין דעות של אנשים..

כול כך חשוב לי לכתוב ולפרסם לכם אותו אז תגובה קשה לכם לשים? :(

תודה לכול מי שקורא :)

שלכם, לרה..