I belive i can fly

הנה, הסוף קרב.
הסוף של השנה המתישה הזאת.

שנה שמלאה בריבים, אי הבנות, טעויות, כשלונות.

שנה עם הרבה בכי וצער

שנה שאני כבר רוצה שתיגמר.

האומנם, מהצד השני ותמיד חייב להיות צד שני, למדתי בה כלכך הרבה.

על עצמי, על חבריי, על משפחתי.

גיליתי דברים יפים, ויפים פחות. הכרתי אנשים חדשים והוקפתי לאט לאט באנשים אמיתיים, כמו שאני אוהבת.

הבנתי את הטעויות שלי, התבגרתי, התאהבתי, התאכזבתי ובסופו של דבר.. חייכתי.

אז מה בעצם נשאר?

לחכות ליום האחרון ולגלות מה אני עושה בשנה הבאה,

ממשיכה את דרכי בהדסים או ברוב היכשלויות אני ממשיכה את דרכי באנקורי בלי החברים הכי טובים שלי.

שאלה טובה לא?
שאלה גורלית.

שאלה שבינתיים אין לה תשובה והיא יושבת לי על הלב כמו סלע עוקצני.

ואני, כבר לא מאמינה למילים "יהיה טוב".

***

בינתיים אני שמחה, אפשר לומר.
הייתי בלילה הלבן בתלאביב והיה כלכך כייף.

קניתי לי בגדים חדשים ואמא תחזור עם מלאי חדש מאיטליה.

רק שתחזור כבר.

i'll be OK
rotem