החיים בצל הישיבה

התחושה הזאת נובעת מתוכך ומעוורת אותך כלפי חוץ.

כולם נראים לך,משעממים,מעצבנים,מרושעים,קטנונים,ובעיקר אינם מתעניינים בך.

המשפחה נדמית לך כרעה ביותר עלי אדמות,החברים כמניאקים הגדולים ביותר,והחברה

איננה מבינה מה עובר עליך,למה אתה כל כך תוקפני היא שואלת ברטינה קלה.

אתה יודע שהרגשות השלילים שהתפרצו בתוכך,הם הגורמים ליחס וזווית הראיה הזאת

כלפי העולם שהכי יקר לך,משפחה,חברים וחברה,אבל אתה לא מצליח להרגיע אותם.

למשך זמן קצר,נדמה לך שהצלחת להשקיט אותם,אבל לפתע הם מתפרצים שוב ללא כל

התראה מוקדמת,הורסים כל חלקה טובה שבנית בעמל רב.

מה עושים,איך מנצחים את הרוע הזה,את התסכול,הכאב,חוסר האונים,הזעם,הדיכאון.

ואם אי אפשר לנצח,איך לפחות אפשר לווסת אותם,להפחית את השפעתם.

אין לי דרך ברורה ומנצחת,אבל מוזיקה טובה,סדרות מצחיקות,טיול קטן,הצלחה לימודית

או אישית,לשקוע במשהו רוחני,אלה חלק מהתרופות שלי להתקפי הרוע המתרגשים עליי.