החיים בצל הישיבה

יחזקאל ידע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול כבר בגיל עשר,בתחילת השנה של כיתה ד',המורה ביקשה מהם לפתוח את ספר יחזקאל שעל שמו הוא נקרא,ספרו של יחזקאל הנביא על מראות אלוהים,חיות הקודש והמרכבה העליונה הציתו את דמיונו של הילד הקטן,הוא החליט בינו לבין עצמו שהוא הולך להיות נביא.

יחזקאל היה הקטן שבבית,כשהגיעה השבת ישבו מסביב לשולחן השבת אחיו הגדולים,משה הבכור שאל אותו מה הוא רוצה לעשות כשיגדל,בתמימות ילדותיות ענה שהוא רוצה להיות כמו יחזקאל הנביא,צחוק אדיר שטף את השולחן,בדיחות על דמיונו המפותח החלו לרוץ בין המשפחה,דמעות עמדו בעיניו אבל הוא הצליח לעצור אותם מבעוד מועד,לבסוף אימו שקלטה את מצבו העבירה את השיחה לפסים אחרים ובכך הצילה אותו מההשפלה שבבכי מול כולם.

לאחר סעודת השבת הארורה הזאת,למד יחזקאל לא לספר לאף אחד על חלומו לעתיד,במקום זה הוא החל לחקור באופן שיטתי מהי הנבואה וכיצד מגיעים אליה,תנאי הסף לנביא היו קשים,שלמות מוסרית,התנתקות מהחומריות,לימוד תורה ברמה מאוד גבוהה.

כאשר הגיע לכיתה ח',הוא הבין שבמסלול חייו הנוכחי הוא לא יצליח להגיע ליעדו,משפחתו הייתה אמנם דתית אבל מאוד פושרת,בביתם היה מחשב וטלוויזיה,עיתונים וספרים חילוניים,אביו ואמו עבדו במשרדי ממשלה שונים ושניהם הביאו חברים חילוניים שהכירו ממקום עבודתם,בבית הספר המצב לא היה יותר טוב,הכיתות היו נפרדות,בנים לחוד ובנות לחוד,אבל במקום לא שררה שום אוירה

דתית,בסוף יום הלימודים חלק ניכר מהתלמידים היו מורידים את הכיפות הסרוגות מעל ראשם ומסתובבים בגילוי ראש.

בגלל אוסף הנתונים העגומים הללו,החליט יחזקאל ללכת לישיבה חרדית ולא להמשיך לתיכון דתי כמו כולם,הוא הכיר נער מהשכבה מעליו שעשה את זה,הוא גם הכיר את הדיבורים סביב זה,חולה נפש,פנאט,הרס להורים שלו את החיים,הוא ברח לישיבה בגלל שהיו לו בעיות חברתיות ועוד ועוד.

יחזקאל ידע שגם הוריו ייקחו את זה בצורה קשה מאוד,אבל החלום להפוך לנביא לא הרפה ממנו ועל חלומות צריך לשלם מחירים.

השיחה עם ההורים הייתה קשה רגשית,אבל לאחר שהוריו נוכחו שהוא לא מוכן לזוז מעמדתו,הם כיבדו אותה והניחו לו לנפשו.

הישיבה שכנה ברובע היהודי קרוב לכותל המערבי,לימוד הגמרא היה מעמיק ורציני,הרבנים הטיפו בוקר וערב לקיים את מצוות הדת בקפידה יתירה,הבחורים שהגיעו מרקע דומה לשלו,למדו בשקידה שעות ארוכות מהיום,היום התחיל משעה שבע בבוקר תפילת שחרית והסתיים בתשע בערב,הימים עברו ביעף ויחזקאל חש שהוא קרוב למטרה הנסתרת שלו,רק אדם אחד ידע על החלום הנסתר שלו,שמו היה דודי,חבר מהבית ספר שאיתו גדל מכיתה א' ושניהם גרו באותו בנין,כאשר יחזקאל החליט לשבור ימינה לעבר החרדים,היה דודי היחידי שעודד אותו לא להישבר מול ההורים,בתמורה סיפר לו יחזקאל על המטרה הנסתרת שלו במעבר לישיבה חרדית.

פעם בשבועיים הם היו נפגשים,יחזקאל היה חוזר לבית מהישיבה,ודודי שהיה תמיד בבית בשבת משום שלמד בתיכון דתי,ללא פנימייה.

הם היו מחליפים חווית,דודי מהתיכון,ויחזקאל מהישיבה,מידי פעם היה מתעניין דודי האם הוא הגיע למטרתו תשובתו הייתה תמיד שלילית.

לקראת סוף השנה צלצל אליו לפלאפון דודי באמצע הלימוד בבוקר,

"מה קורה,אחי?" שאל בעליצות.

"ברוך השם" ענה לקונית.

"תקשיב,אנחנו בדיוק גומרים טיול של שלשה ימים במדבר יהודה,

ועכשיו לוקחים אותנו לכותל ומשם לבית,יש מצב שתוכל להגיע לכותל

עוד חצי שעה בערך?"

"כן"

"יופי מצוין,נתראה עוד חצי שעה ביי"

"שלום"      

הוא הגיע עם כובע וחליפה שחורים וחיכה ברחבת הכותל,דודי וחבריו

התקדמו לעברו,שזופים,מחייכים,לבושים קצר,דודי התקרב לעברו והקבוצה השתתקה בתדהמה,דודי התחיל להתקדם עם יחזקאל לכיוון אחר במהירות לפני שיתחילו כל מיני עקיצות לעברם.

"איך היה הטיול?" שאל יחזקאל בנימוס.

"אחלה"

"איפה ישנתם?"

"אוהלים אחי"

"מה אתה מתכוון עכשיו לעשות בחופש?"

"לעבוד קצת ואז לטוס ליוון שבוע"

"יפה"

"מה קורה איתך?"

"ברוך השם,לומדים ומתעלים"

"מה עם הנבואה?" שאל דודי בחיוך.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל,יחזקאל עזב את דודי ורץ לעבר אבני הכותל,הוא נישק את האבנים פרץ בבכי מר והחל לדבר בכעס לעבר אלוהים,כמה סבלתי כדי לדבר איתך,לא הלכתי לתיכון,ויתרתי על טיולים וחווית שלא חוזרות,רבתי עם המשפחה שלי,החלפתי את הג'ינס והטריקו בחליפה וכובע שחור,למדתי תורה כל יום עד תשע בערב במקום לשחק במחשב ולראות סרטים,ובסוף לא קיבלתי ממך שום דבר,רק דממת אלחוט מתמשכת.

"אני מוותר עליך" צרח לפתע יחזקאל,השליך את החליפה והמגבעת על רצפת הכותל,עליהם את הכיפה השחורה החולצה לבנה והציצית.

לפתע שמע באוזנו "כל הכבוד יחזקאל,עברת את המבחן האחרון כעת אתה תתחיל להתנבא כמו יחזקאל הנביא" הוא הביט למעלה לעבר היונים כלא מאמין,צחוקו המתגלגל של דודי מאחוריו החזיר אותו למציאות.

"אל תגיד לי שבאמת חשבת זה אלוהים"

"אי אפשר לדעת" ענה מאוכזב.

"עזוב את החרדיות,אם אלוהים מתנבא על אנשים,בטוח שזה לא דרך סבל והתכחשות לצורך שלנו כבני אדם ליהנות מהעולם"

"צודק אחי"

"אפשר לבוא איתך ליוון?"

"ברור"

תחרות סיפורים

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10910208