כן, זאת אני, אותה הגברת רק בשינוי אדרת. אומנם נשארתי נאמנה לצבע התפוז, אבל החלטתי לנסות את מזלי הטכנולוגי בבית אחר, כזה ששמים בתה או בסלט בורגול.
פיקאסו אמר "ציור היא דרך אחת של כתיבת יומן" והוא כל כך צדק, אז הבית שלי מלא ציורים שלי ושל בנותיי שמספרים את סיפור חיינו, אבל מי שמכיר אותי יודע שהמקור הוא "אוסף מילים הוא דרך מעולה לכתוב יומן" (קינשסה), אז החלטתי לעמוד מול פחדיי, ולהפסיק להיות תלויה בחברותיי היקרות שתומכות בי רגשית וטכנית ולנסות את מזלי בכתיבה רצופה של חוויותי היצירתיות, היומיומיות באופן שוטף ומשתף.
אז למי שלא מכיר, קוראים לי יפעת, אבל החברה קוראים לי קינשסה או גירפה (פרס יקר ערך מובטח למנחש)....אני נשואה 8 שנים לחבר הכי טוב שלי, זה שמצליח לשמור אותי ללא כדורים על קו השפיות , אמא לשתי בנות מקסימות שממלאות את חיי באושר ובאהבה, בית חם לדמבו הכלב שנאסף ליד הבית אחרי שנזרק כגור ולחמוווווווווווודי החתול שדומה לפרה, למיקי ומיני דגי הגופים שלנו ואם זה היה תלוי בבת שלי גם לחולדה,ארנבונים ואפילו תרנגול.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני ויצירה הם גוף אחד, זה סם החיים שלי, אני מתה על צבעוניות, על טקסטורות, על מגע בחומר ועל חומרים, הייתי עד לפני שבוע אגרנית כפיתית אבל אני בגמילה עקב ארועי החיים. אני אוהבת אנשים, מעריכה כנות וחברות משובחת ומודה לאלוהים על יופי הבריאה ועל כך שהוא זימן בדרכי אנשים יקרים ואהובים.
יש לי את ההורים הכי מקסימים בעולם, אמא עם לב זהב ואבא משוגע עם תעודות,2 אחים שאומנם בילדותנו זכורות לי הרבה מלחמות קטשופ אבל כבר המון שנים אנחנו חברים טובים ואוהבים למרות השוני באורח החיים (אחד חילוני ואחד ומתיישב בא"י השלמה, מה שכולנו מכירים בכינוי "מתנחל"), ויש לי 3 אחיניות ועוד אחת/אחד בדרך וגיסות- שרק בהזמנה אפשר לחלום על כאלה חברות.
האמת, החיים לימדו אותי שמומלץ לראות את הצד היפה של החיים ולהיות אופטימים.
להודות על מה שיש ולראות ולהעריך את חצי הכוס המלאה.
לפני שאני אלחץ על כפתור השמור ושגר אני רוצה להזמין אתכם להיות שותפים לבית החדש שלי ואני מקווה שתהנו לקחת בו חלק באיזה תחום שיזדמן לנו לפתח שיחה. ואצלינו נושאים הם לא הבעיה אנחנו הרי ארץ ללא הפסקה.
שנה טובה לכולנו, שנה של בריאות ואהבה
שנה של התבוננות והתמודדות עם מה שמזמנים לנו החיים.
חיבוק גדול של התחלה במסע....
יפעת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קינשסה