הבלוג של קינשסה-מילים, יצירה וחיים

נתחיל בזה שהגשמתי לי חלום.

ולחשוב שהוא היה במרחק נסיעה של 40 דקות ממני.

קצת סחיבות של מכונת תפירה ו 100 מטר בדים...אתן הרי מכירות את תופעת "אם פתאום"....ונסעתי לי לחלום.....לסדנת תפירה פרטית אצל פרפרים.

ועל מה כל המהומה??

ראשית-

פוסט זה מוקדש לסבתא חנה שלי ז"ל, שנפטרה לפני הרבה מאוד שנים, לצערי.

סבתא חנה שהחדירה בי את אהבתי לאומנות בעיקר בתחום התפירה. גדלתי לתוך מכונות תפירה, גם של סבתא חנה וגם של אמא שלי האהובה. אבל מה, אף פעם לא למדתי באמת איך תופרים ובעיקר איך תופרים לא בכאילו...ממש לתפור כמו גדולה.

 ואצלי גדולה לא קשור לגודל, אצלי זה קשור לגימורים.

תפרתי בעברי מספר תיקים שבחלקם אני מאוד גאה, אבל הבטנה שיגעה אותי. ניסיתי ללמוד מקהל הקוראות, מבלוגים, מהדרכות אבל אני צריכה לראות במו עיני, לחוש בכל חושי ובקיצור :ניסוי וטעיה אבל עם הדרכה....ככה זה שיש בעיות של קשב וריכוז.

החלטתי לפנק את עצמי. בכל זאת. אני חייבת (כי אנחנו הרי חייבות, לא צריכות כלום, רק חייבות)  וכך יצא שאחרי הרבה זמן של רצון החלטתי להגשים לי חלום, הודעתי למיקוש:תתכונני, אנחנו הולכות לפרגן לעצמנו ערב אצל פרפרים. מיקוש מיד התחילה בשת"פ והסכמה נרגשת...

שלחתי מייל לקרן פרפרים, קבענו דייט (ותודה למשפחה של קרן שהזמינה אותם לעוד ארוחה בתקופת החגים) וכך במוצאי חג הסוכות נסענו לנו בהתרגשות לבית של  פרפרים.

ישבנו לנו בחוץ, קיבלנו הדרכה מפורטת על כלים, חוטים, מחטים, בדים, פליזלין וכוח הגיהוץ.גם אם ידעתי את רוב הדברים והכרתי חלק מהחומרים, ההקדמה המקצועית בהחלט עזרה לי. אחרי השלב העיוני עברנו לשלב המעשי ועיצבנו לנו תיק וירטואלי והתחלנו במלאכה.

אפילו אני בסוף הצלחתי לתפור לי תיק מושלם. ולא שאני לא מאמינה בעצמי,להפך...

פשוט תמיד מרגש לראות איך חלום הופך למציאות.

אז קבלו את המציאות שלי:

הבד המשובץ זה בד מסבתא שלי , שהיא הביאה מהונגריה לפני עשרות שנים.

הבד של הכיס מנתנאלה.

הבטנה והרצועה (בצבע אדום) מהחנות המקסימה "קטיפה כחולה" בנחלת בנימין.

הסרטים שהציצו בצד באדיבות קרן.

גם מיקוש שותפתי היקרה עיצבה לעצמה תיק מקסים ושמח.

שעד רגע זה עוד חסר לו כפתור, פרס יקר ערך ינתן באהבה למוצאת הכפתור שעוד לא נולד

בקיצור- סדנא מומלצת מאוד מכל הבחינות. "נסו תהנו" , או "נסו תתמכרו"....

ואז...נשארתי לבדי לשחות במים, והגיע הזמן לישם את כל מה שהמורה לימדה אותי. החלטתי לתפור לי באותה שיטה של Boxing

קלמר לעבודה שיכיל את כל מליוני העטים/טושים שאני סוחבת בגאווה כל יום לעבודה.

מדדתי את הבד,עשיתי לו גם ביטנה, גם תפרתי רוכסן וגם עשיתי Boxing, גזרתי,סימנתי, גיהצתי וכמובן גם תפרתי.(לא לפי סדר זה....)

והנה התוצאה לפניכן. הרקע של הצילום הוא מאותו הבד של הביטנה.

הבד החיצוני נרכש בגרוש ורבע בנחלת בנימין. לעולם אל תאמרו לא לשאריות....

אני מאושרת. ולכן מרשה לעצמי לצרף את אותה התמונה פעמיים.

ולכן עדיין לא החלטתי האם קודם פרפרים ואח"כ אומץ או קודם אומץ ואח"כ פרפרים.

ובעצם, מה זה משנה? העיקר חדוות היצירה, הבטחון והסיבות להתמכרות חדשה.

בברכת בריאות ואהבה,

יפעת.

תופרת מתחילה ונרגשת.