האמת,שלא ברור מה קורה עם המצב הבטחוני ונראה לפי החדשות שאנחנו עומדים בפרשת דרכים קריטית לכולנו (זה חדש...וואו) מצד אחד נראה שכולם חזרו "לשגרה",אוי ואבוי לנו אם זאת שגרה. ומצד שני יצאנו מעזה. הכל מבולבל לפני הבחירות ועם ההבטחות ואחרי?...כבר התרגלנו למצב, אבל זאת לא סיבה בהכרח לקבל אותו בהבנה.אבל לא בא לי דיבורי פוליטיקה
ולמה כל זה? רציתי לשתף אתכם בחוויה מדהימה שהייתה לנו, למשפחה היקרה שלי. נדמה היה שאנחנו אלה שזכינו לשמח, אבל בעצם מעשינו זכינו להכיר קבוצת חיילים מיוחדת, אמיצה ומסורה ולשמוח מאוד ולהתרגש מהמפגש המיוחד שנוצר.
חבר טוב שלנו, שהוא בשבילי כמו אח משרת בצבא בתפקיד חשוב, כשהתחילה המלחמה שאלתי אותו איפה הוא ואיך אפשר לעזור (עזרה=פינוק) ואז הודעתי לו : תשמור על עצמך.
הוא נתן לי את הטלפון של 2 מ"פ מיחידה מובחרת עליה הוא פיקד, להם הוא אמר:"יבואו לפנק אתכם בטעם של בית" ולנו הוא אמר"בהצלחה". שפה ברורה וקצרה. ואנחנו יצאנו לעבודה.
לקחתי את הבנות לסופר ורכשנו כמויות של חומרי אפיה כאילו אנחנו הולכים לפתוח קונדיטוריה. ולמה כאילו?....פתחנו.
הכנו 4 מגשים כאלה של עוגיות שוקולד צ'יפס (גם חום וגם לבן).
ואז ארזנו אותם באריזות אישיות, והוספנו גם תה לכל אחד. שמנו בסלסלאות והבנות הלכו וחילקו לכל חייל שזכה גם לחיוך....
והנה המלצריות המתרגשות
וככה נראה הסל העמוס מקרוב (היו עוד ערכות פינוק אישיות בארגז גדול)
אחר כך הכנו עוגות שוקולד אישיות בצורת לב עפ"י המתכון של קרין גורן, קרם גאנש (שמנת ושוקולד) והבנות פיזרו סוכריות בצבע כחול ולבן (זה היה רעיון שלהן), אחר כך עטפנו כל עוגה בנילון נצמד והבנות הדביקו מדבקות של דגל ישראל.
כמה סוכריות בדרך...שלא יחסר מתוק...בסלסלה שהכנתי בעזרת זיקוקית עפ"י הוראות פרפרים. .
אין לי תמונות של החיילים כמובן, אבל החיוכים שלהם חרוטים לנו בלב.
נפלה בידינו זכות ענקית לפנק אותם ולתת להם קצת קצת ריחות וטעם של בית.
אני רוצה לסיים בתפילה לשובו הביתה של גלעד שליט ולשלוח איחולי החלמה לכל הפצועים.
אמן לתפילות ואמן לשינוי חברתי, מדיני, בטחוני וכלכלי
יפעת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קינשסה