אור הזרקורים

לא יכולתי שלא לכתוב כאן על יום השואה אבל משום שאני נמנעת מלדבר על המושג עצמו, ובגלל שבאמת כבר לא נשאר מה להגיד,

אני מצרפת שיר שכתבתי לפני מספר דקות, הקשור לאו דווקא ליום השואה אבל הוא מתקשר אצלי לאווירה שמסביב.  

בוכה מבפנים

אני לא בוכה,
תגידו שאני אדישה,
תגידו שאני לא נורמאלית.
אבל אני לא בוכה.
תגידי שאני משונה,
תגידו שאני קרה.
אבל אני לא בוכה.
תגידו שאני לא רגישה,
תגידו שיש לב של אבן.
אבל אני לא בוכה.
תגידו שאני מוזרה
תגידו שאני לא אנושית
אבל אני לא בוכה.
תגידו שאני מדחיקה,
תגידו שאני שוכחת
אבל הדמעות פשוט לא יורדות,
ואני כן בוכה, בוכה מבפנים.