Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 7/2009
אני לא פסימית אני מציאותית *תמונה*
בזמן האחרון אני נורא עצבנית כול הזמן.כול ציוץ קטן מרגיז אותי.אני מתעצבנת בגלל השיער בגלל הבגדים זה בחיים לא היה ככה.אנשים לא יכולים לדבר איתי בלי שאני אצרח אלייהם או אתקוף אותם.
ניסיתי הכול.לישון הרבה וכאלה ניסיתי אפילו להכפיל את המינון של הכדורים בלי שאמא תדע אבל אפילו זה לא עוזר.אפילו הכדורים כבר לא עוזרים ס'עמקקק!.
ואני לא שולתת על העצבים שלי זה פשוט מתפרץ וזהו.
ועכשיו הדלקת המפגרת הזאת .המצב הבריאותי מחמיר המצב בבית מתדרדר משניה לשניה והעבודות קיץ וההשלמות לא הולכות כול כך חלק כמו שחשבתי.
ואני כבר מוכנה נפשית לתגובות נאצה המפגרות האלה של :"אויי תפסיקי להיות פסימית" או "תסתכלי גם על חצי הכוס הצלאה" או משו בסגנון של לא הכול חרא בחיים".....אז זהו אנשים שלא.אני לא פסימית אני מציאותית בסך הכול .
איך אפשר להאמין בטוב כשהוא לא קיים?
אים מי מכם ימצא לי תשובה הגיונית לשאלה הזאת אני מבטיחה לנסות להאמין.
והדמעות הם כבר לא מבכי.הם מיאוש.
אני מותשת מהכול.פשוט מהכול.אולי הבעיה שלי היא שאני מותשת מלא לעשות כלום.אולי זה כול הקטע שלי.נימעס לי לשבת ולתת לעצמי ליפול לבור ללא תחתית.אבלא ני פשוט לא יודעת מה לעשות או שאולי פשוט אני עצלנית מידי כדי לעשות משו בנידון.
"כול הדמעות שאיבדתי בשבילך.בגללך.
כול המילים שלא אמרת כול הצעקות שלא שמעת כול הדמעות שלא ניגבת.
כול משאמרת אי פעם היה שקר.
צליילים ללא משמעות.
הלכתי אחרייך בדרכים ללא כייוןן.
חיכיתי לך במשך זמן ללא זמן.
גרמת לי לאבד את כול אמונתי באהבה
בגלללך נותרתי חברת רגשות .נטולה על הריצפה.
עזבת אותי עים לב שבלי כול כוונה שברת ושכחת לתקן.
אני צריכה אותך.
אבל אתה כבר לא רואה אותי כבר לא שומע.
ממשיכה לרוץ אחר הצללים שלך
ממשיכה לחפש את מבטך בעיניי האנשים שעוברים ברחובות
ממשיכה לרדוף אחר הריח שלך
שאט אט מתחיל להתנדף מזכרוני.
אני צריכה אותך.
אהובי".
 אחחח איזה חתיך הוא *-*  נמ יום טוסטים עים דאבל גבינה וקטשופ. ברווז. | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
