Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 7/2009
כמה דברים שכדי להבין בחיים האלה *תמונה *
היום קראתי בבלוג מסויים לזכרו של בן אדם מסויים והבנתי כמה החיים לא צפויים.כמה שזה מפחיד שבשניה אחת אנשים שיקרים לנו יכולים להעילם בלי שום הזהרה מראש. נכון שזהו טיבעם של החיים,להיגמר פתאום,אבל לפעמים חולפת בי ההרגשה שכול צעד יכול להיות האחרון.מהרגע שאתה פותח את העיניים בבוקר אתה לא יודע אים בסוף היום תלך לישון בקבר או במיטה. זה נישמע קצת הזוי מופרח ופסימי אבל זה נכון.
בגלל זה אנחנו חייבים לחיות כול שניה ושניה לנצל כול רגע כי טוב שאנחנו יכולים.
אני זוכרת שדיברתי על זה עים מישהו\י (וזה לא שאני לא רוצה להיגיד מי זה פשוט אני לא זוכרת :] ) ואמרתי שצריך לחיות היום כיאילו אין מחר והוא תיקן אותי ואמר שנכון שחשוב לחיות את היום,וחשוב לנצל כול רגע ולא לדחות דברים למחר עים ביכולתינו לעשות אותם היום אבל צריך גם לדאוג באיזה שהיא צורה למחר. כי אים לא נחשוב על המחר לא יהיה מחר או שפשוט הוא יהיה אבל קשה מאוד.
ובאותו רגע הבנתי שהוא צודק.בהתחלה נסיתי להתווכח איתו ולהסביר לו שאים לא יבוא המחר? אז סתם דאגנו לו??...אבל אז הוא הסביר לי שבעצם צריך לדאוג בכול זאת כי זה חמישים אחוז חמישים אחוז.ואים לא נידאג לו? ווהוא יגיע בכול זאת?........וכדי לשכנע אותי הוא נתן לי אפילו דוגמא ,למרות שהויא רחוקה ממני אבל היא משכנעת,למשל הורים למשפחה ,אים הם לא ידאגו למחר לא יהיה לילדים שלהם מה לאכול מחר.
אוקיי....סיבכתי אתכם בטח.מה שאני בעצם מנסה להגיד בכול זה שהחיים שלנו הם הדבר הכי לא צפוי שיש ואנחנו לא יכולים לדעת לאיזו פניה הם יבילו אותנו בעוד שניה,אבל חשוב שנחיה כול רגע חשוב שנעשה כול משאנחנו יכולים היום ולא מחר כי כמו שאמרתי ואני יחזור על זה בפעם המאה ,המחר יכול לא להגיע.
ועכשיו עוד נושא שרציתי לכתוב עליו היום.
היום קראתי בלוג של חברה שלי וראיתי שהיא סיפרה שהחיים שלה ממש משעמים והיא סיפרה על עוד יום לגמרי שיגרתי שעבר עלייה ושלא מעניין וכאלה והלכתי לתלות כביסה. בזמן שתליתי את הכביסה הסתכלתי על הכינרת ושמעתי את השכנים שלי צורחים כול מיני קללות ומילים לא מובנות,חשבתי על השיגרה הזאת.נכון שלפעמים ולרוב אפילו אנחנו מנסים לברוח ולשנות את השיגרה המעייפת והמשעממת הזאת אבל לךפעמים גם חשוב לחיות אותה.פשוט כדי לראות מה יש לנו בחיים.לראות את המצב הרגיל של החיים שלנו.לראות את האנשים שסובבים אותנו בקביעות,להבין בסך הכול מי אנחנו ואיזה מין סוג של חיים יש לנו.
אל תפחדו מהשיגרה.
לפעמים גם השיגרה הכי שיגרתית יכולה להיות נחמדה ומהנה. 
ועכשיו קטע קצת יותר אופטימי.
נמ אין לי על מה לכתוב.אין לי מה להגיד.אני מותשת עייפה ומפוצצת אנטיביוטיקה מסריחה.
לא הולך לי עים האופטימיות =\.
מוזמנים להגיב ולהגיד מה דעתכם על כול משכתבתי כאן היום או סתם לספר איך עבר עלייכם החופש :].
 ברווז. נ.ב .....בזמצנכם הפנוי תראו את הסרט "קית'"....הוא מדכא קשה אבל הוא יגרום לכם להסתכל על החיים אחרת. | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
