"עיניים נוצצות קוראות לך לבוא ידיים מושטות קדימות לעברי ניראות כה רכות ונעימות לא מאיימות לגמרי. השקט שמסבב גורם לצעדים שלהם להישמע כול כך חזקים וכבדים לאט לאט גם ציפורנייהם מתחילות להשמיע צלילים מבחילים. פתאום העיינים הנוצצות ניראות כול כך מאיימות מבט זועם בוהה בי מושך אותי לאט לאט בלי לגעת בי רק דרך המבט הזה, לצעד האפל,החשוך והקר. לא משנה כמה תתנגד וכמה תצעק ותנסה לברוח המבט הזה,והידיים חזקות ממך. אתה שומע צעקות מחרישות אוזנים זעקות שקורעות את עור התוף שלך אתה נילחם ונילחם נופל ונאחז במדרכה הקרה כדי לא לתת להם למשוך אותך אבל הם עדיין חזקים ממך. הם רק מחכים לשניה שיגמר לך הכוח שתכנע להם. צחוק זדוני מחליש את \מערכת העצבים שלך עוד יותר. משניה לשניה אתה נהייה חלש וחסר אונים. אתה כבר שוקל להיכנע להם ניגמר בך הכוח, אתה צועק לעזרה אבל האנשים לא שומעים כיאילו אותם יצורים אפלים תלשו להם את האטוזניים. לאט לאט השיררים שלך מתייאשים. הם מסרבים לאחוז עוד . ואתה נימשך לשם. אלייהם.לצד האפל. האים תחזור משם? "..
נמ את הקטע הזה כתבתי בסביבות חמש בצהריים אתמול.באותו רגע ישבתי בבית עים כאב ראש רצחני מוקפת באנשים שלא ראיתי שנים על גבי (והיתי מעדיפה לא לראות עוד כמה שנים) מתוסכלת ועייפה. אז היתה לי הרגשהת מעוקה כזאת בלב.ישבתי ופשוט צרחתי על כולם. אבל. בסביבות 8 ככה יצאתי עים דייזי ובקבוק יין לבן לכיוון סונול כי התכוונו לפגוש שם את כולם.ידעתי שזה יהיה עוד ערב שישי רגיל כמו כול שישי בחופש הזה או אפילו כמו כול יום רגיל.אבל לאט לאט הבנתי שלא.בדרך נעצרנו האמצא איזה מקום והתיישבו על ביוב ופ]שוט התחלנו לשתות את היין.ישבנו צחקנו שתינו יין ועישנו מאגנה ורוקטס.זה היה נורא נחמד שקט כזה.אחר זה הימשכנו ללכת.הגנו פגשנו את ניל 3> וקארין 3> ,הותקפנו בידי איטיופים מסטולים,כול השאר הגיעו (יאן ופינקי חח:) ) ניסינו לקנות שתיה ,שלחו אותנו נחויי,ביקשנו מאיזה איש נחמד מאוד שיקנה לנו ואז הוא אמר שניזה רלא להתמסטל ולהתאבד אחרי זה וזה ממש ממש הצחיק אותי. . אחרי זה ירדנו למקום שכבעתי עים כולם להיפגש אמרנו לכולם שלום ופינקי החליטה שאני היא ודייזי צריכים לברוח עים הודקה וזה משעשינו חחח. אחרי זה הוא בא (333>) ועמוס והיזמנו אותם לשבת איתנו אבל איך שהוא גם השאר חשבו שזה נוגע אלייהם אז גם הם באו ופינקי התחילה לצרוח עלייהם שיתרחקו מהוודקה שלנו . בנתיים זה ניראה רגיל כול כך. אז. ראינו את האוטו האדם והג'יפ הכחול ואז לבסוף ראינו את : שרייייףףף! שהחליט להיות ממש ממש נחמד ולךקח אותנו לסיבוב בכול צפת.בדרך ראיתי את לייט דיברתי איתו בטלפון כי הוא אמר שהוא ראה אותי מהאוטו אחרי זה נסענו לעכברה לראות את העצורים XD. נורא נורא התגעגעתי אלייהם. היה נחמד לראות את כולם יושבים אצל רביע .בדרך עשינו רייס עים הג'יפ הכחול (כימעט מתנו) עשיתי את הטעות הכי גדולה שעשיתי בזמן האחרון או בחיים שלי בכללי.פשוט התקשרתי אליו צעקתי "אני אוהבת אותך" וניתקתי. אני לא יודעת עד עכשיו למה עשיתי את זה. חזרנו לכולם.ישבתי איתם עוד 10 דקות ואני ודייזי הלכנו הביתה.בדרך נישכבנו בעמצא הכביש כהרגלינו והגענו הביתה בשלום.
וואאאווו כמה זמן לא כתבתי פוסט מהסוג הזה.XD.
שיהיה.
בקיצור אתמול הרגשתי מלאת חיים.
выживает ни тот кто умеет жыть на пять а тот кто просто не умеет умерать
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.