אני מוצאת את עצמי לאחרונה כותבת פה יותר ממה שהייתי רגילה בתקופה האחרונה.
אני זוכרת איך כשרק פתחתי את הבלוג הייתי נכנסת כמה פעמים ביום על מנת לעדכן, לבדוק שינויים בבולוגים אחרים ולהגיב על תגובות ואיך לאט לאט זה פחת עד שהגעתי למצב ששכחתי לגמרי מהבלוג.
והנה, עכשיו בתקופה שהייתה לי יחסית קשה מצאתי את עצמי חוזרת אליו שוב.
האמת היא- שלא היה משהו באמת קשה בתקופה האחרונה שלא דיברתי איתו על אנשים והייתי חייבת להוציא את זה פה אבל יצא.
אפשר להגיד שהחיים שלי די מסתדרים להם.
הבנתי כל מיני דברים שלא ידעתי שאפשר להבין..
כמו זה שלא משנה איך אני נראית משנה איך אני מרגישה עם זה. וכשאני מרגישה אם זה טוב אז הכל טוב וזה לא צריך לשנות לי בכלל מה אנשים אחרים חושבים!
כמו זה שהחברות שהיו לי עד היום (חלקם מהיסודי) הן לא באמת חברות והחברות האמיתיות שלי נמצאות בצבא.. הקלישאה כנראה נכונה וחברים שעוברים איתך רגעים קשים בצבא הם החברים האמיתיים שלך מאשר החברים שעברו איתך שטויות בבית ספר.
למדתי להתנתק מהן, פשוט לא לדבר איתן ולא לבוא איתן במגע שעושה לי רק רע. למדתי שיש לי חברה אחת טובה, שאוהבת ורוצה להיות איתי בלי קשר לכלום, לא לכמות פעמים שאני מתקשרת אליה, לא לכמות פעמים שאנחנו נפגשות וזה מה שבאמת נחשב! ולכן אני מעדיפה לצאת לבלות איתה מאשר עם הבנות האחרות..
וחוץ מזה- למדתי להפסיק לחפש. כשיבוא משהו זה יבוא בלי הקדמה ובלי הודעה מוקדמת! ואם אני אחפש את זה בכל אחד שאני פוגשת אני בחייים לא אוכל להיות אני ולא אוכל להציג את כל מה שיש לי להציע ולכן אני מפסיקה. לא כולם עושים לי עיניים ואני לא צריכה לחשוב על זה כל הזמן. כנראה שסוף סוף הבנתי שמותר שאני אכיר בנים, אצחק איתם ואקבל מחמאות מבלי שזה יהיה חייב להוביל לאנשהו (לא שזה אי פעם הוביל).
ובעיקר למדתי- שהתסריט של החיים הם מה שאני כותבת ולא מה שאחרים כותבים עבורי. והכי חשוב זה לעשות מה שטוב לי!
:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
