יום אחד אני אבין שזה הדבר הנכון לעשות,
או שלא יהיה אכפת לי שזה לא הדבר הנכון לעשות,
ואני אגיד לך שאנחנו צריכים לדבר.
ואני אגיד לך ש
"חשבתי הרבה זמן אם להגיד לך את זה. חשבתי מיליון פעם מה בדיוק להגיד. אני צריכה שתקשיב לי עד הסוף.
אני מקווה שתבין.
עבר עליי שבוע נורא.
ביום שישי נפרדתי מתום.
הסיבה, יוני, שנפרדתי ממנו, היא אתה.
בתקופה האחרונה נראה שפיתחתי אלייך משהו, רגשות כנראה.
וכמה שניסיתי להתגבר, ותאמין לי, יוני, ניסיתי, לא הצלחתי.
ואז עברו עליי שלושה ימים נוראיים.
והשלושה ימים האלה, יון, הכניסו אותי לפרופורציות. הבנתי שעשיתי טעות.
הבנתי שלא הייתי צריכה לת לו ללכת.
הבנתי שאני עושה מעשה של ילדה מטומטמת.
וחזרנו.
חכה רגע.
אני רוצה להסביר למה אני מספרת לך את כל זה.
יש שתי סיבות, יון.
הראשונה היא שחשבתי שאולי אם אני אגיד לך את זה, אולי זה קצת יוריד אותי ממך.
והשניה, אלוהים, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה...
אני צריכה שתתרחק ממני.
תפסיק להיות כזה טוב אליי,
תפסיק לתת לי חולצה ארוכה כשקר לי,
תפסיק לבוא לעזור לי כשאני קצת מסתובבת עם פרצוף תחת,
תפסיק להתסכל עליי במבט שמפיל אותי,
תפסיק להגיד כל פעם את הדבר הנכון.
אני צריכה שתעזור לי עם זה.
אני צריכה שפשוט, תפסיק."
ואז אתה תקום, תביט בי בפעם האחרונה במבט הזה שמפיל אותי, תנשק אותי במצח, ותלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
