טוב אז.. זה המוח שלי

אני מנסה להבין מה חשבתי לעצמי.

מנסה להבין מה ציפיתי שתגיד,

מה ציפיתי שיקרה,

מה ציפיתי שתעשה.

איך בכלל יכלתי להתאכזב או לשמוח אם לא היו לי ציפיות?

*אל תגיד לי שזה לא יהיה פייר כלפיי!*

ואמרתי לך הכל.

אמרתי שאני לא יכולה לבקש ממך להתרחק,

אמרתי שאין שום סיכוי שאני אשכח ממך,

שזה כבר הרבה זמן ש...

*אל תגיד לי שאני מדהימה, זה לא עוזר לי!*

ואמרתי שאני מבולבלת,

ואמרתי שאני מצטערת,

וזעקתי שעשיתי טעות,

*אל תגיד שאם לא היית דתי, כבר היית הולך על זה!*

ואמרתי שלא תתחמק לי,

ולא תתרץ לי,

ושכדאי שאני אלך עכשיו,

ושקשה לי להסתכל לך בעיניים

*אל תגיד לי שחבל לך על תום!*

ולא אמרתי שאם זה היה רק שנינו, אני בכלל לא יודעת מה הייתי רוצה.

ולא אמרתי לך כמה זמן זה לא קרה לי שאני כל כך דלוקה על מישהו שאני לא איתו.

6 שנים- אם אתה חייב לדעת. ולפני 6 שנים נשבעתי שזה לא יקרה לי יותר.

ולא הסברתי לך שאם מספיק רוצים אפשר להצליח.

*אל תגיד, בבקשה אל תגיד שעוד לפני מה שאמרתי היית מבולבל. משפט כזה ימנע ממני לשכוח ממך*

פשוט, אמרתי שכדאי שאני אלך עכשיו.

אפילו לילה טוב לא הצלחתי להגיד לך.