טוב אז.. זה המוח שלי

לפעמים אני תוהה אם גם אתה משחק את המשחק שלי, שאני אוהבת לקרוא לו המשחק שלנו.

אני שוכבת במיטה ומקשיבה דרך קירות הגבס הדקים לכל מיטה חורקת בחדר הצמוד.

מנסה לנחש אותך.

עכשיו אתה שוכב על צד ימין, עם הבוקסר הכחול והגופיה הלבנה.

גם אתה לא מצליח להרדם.

אולי אתה חושב על החבר שנהרג בשבוע שעבר?

אולי על ההורים שפוטרו?

אולי על ההזנקה הבאה שתצטרך להיערך אליה?

או על הפרוייקט החדש שזרקו עלייך, דווקא עכשיו כשמלחמה והכל מטורף?

ואולי... אולי, יוני, אתה חושב עליי, רק קצת?

אולי אתה נזכר בלילה ההוא לפני שבוע וקצת, שבו פתחנו הכל? זאת אומרת, אני פתחתי הכל. אתה כהרגלך פחדת.

ואולי אתה חושב אם גם אני משחקת את המשחק הזה שלך,

נקרא לו,

נגיד,

המשחק שלנו.